רושם ראשוני?לא מגיעים לחדר הטעימות של יקב אבי קריק לחוויית ארץ היין הרגילה. הוא לא ממוקם בעיירות ארץ היין הרגילות; למעשה, זה היקב היחיד בעיר. אין לו תפאורה מתוחכמת, או באמת הרבה עיצוב בכלל. זה מעין יקב עובד/מקום בילוי מזדמן עם חביות יין מוערמות מאחור, או משמש כרגלי שולחן מלפנים, טיפוסים מוצפים של היינן-הבעלים ברטוני פאוסטין וילדיו על הקיר, וכמה נעלי סניקרס ממש מגניבות של נייקס יאהבו. (זוג אחד עשוי משעם כתמי זהב). אבל מה שיש ל-"The Crick", כידוע, הוא אהבה חסרת בושה לתרבות ההיפ הופ ותחושת קהילה עמוקה שגורמת לגדודי המעריצים שלו לחזור שוב ושוב.
מה שלום הקהל?המבקרים לא משוטטים לתוך הקריק במקרה, באיזו נסיעה חסרת מטרה דרך ארץ היין. זה רחוק מדי מהשביל המפורש. במקום זאת הם באים לכאן בכוונה, כדי לראות את פאוסטין החברותי והכריזמטי, שגאה לדחוף את המחט כינן השחור המוקלט הראשון במדינה, ולהירגע עם יין וחברים במרפסת האחורית כשזרם מתמיד של מוזיקת היפ הופ צף מעל הרמקולים. ושמוזיקה היא חלק מרכזי מהחוויה. זה מגיע ראשון בשורה של היקב "מוזיקה, יין, צ'יל" מסיבה מסוימת: זה המנון להכללה. זהו מקום שבו כל אחד יכול להרגיש בבית, ואנשים צבעוניים יכולים להרגיש מיוצגים ונכללים בתעשייה שלעתים קרובות מרגישה אקסקלוסיבית. ונראה שזה עובד, כי יש מספיק ביקוש פאוסטין פתח לאחרונה חדר טעימות שני במרכז פורטלנד. כפי שהייתם מצפים, היעדים הללו אטרקטיביים במיוחד עבור אנשים צבעוניים וחובבי תרבות ההיפ הופ הצעירים, אבל פאוסטין אומר שרוב אורחיו נוטים להיות אנשים לבנים מעל גיל 60.
איך המשקאות?פאוסטין מגדל כשישה זנים בשטח 50 הדונם שלו בגבעות שמעל פורטלנד, 15 דונם מהם מתחת לגפן. חשבו על קלאסיקות מצפון עמק ווילמט כמו גאמאי, שרדונה, פינו גרי וכמובן פינו נואר. הוא הופך את הענבים האלה לבקבוקים מאוד ניתנים לטעימה הזמינים רק ישירות ללקוחות וב"פלייליסט" של חדר הטעימות. טעימה עולה 15$ וכוללת חמישה יינות שונים. אבל אל תשכחו, זה מקום לכולם, אז אם אתם לא בעניין של יין, יש כמה בירות זמינות ליד הבקבוק, ואפילו מיץ פינו נואר סחוט מהחבית למי שרוצה משהו לא אלכוהולי.
אם יש אוכל, האם כדאי להזמין משהו לאכול?אין הרבה אפשרויות אוכל, בעיקר בגלל שאין הרבה מטבח באתר. אבל צלחת Summa מציעה דברים חטיפים כמו ברי אפוי חנוק ברוטב חריף אומנותי.
האם הצוות עשה אותך נכון?הצוות חם, מסביר פנים ואדיב כמו פאוסטין עצמו, שלעתים קרובות ניתן לראות אותו עובד בחדר, עובר משולחן לשולחן כדי לבקר עם אורחים. אתה יכול להגיד שהם אוהבים את זה כאן והתחושה מדבקת.
לסכם את זה: בשביל מה אנחנו באים לכאן?כשאתה רוצה לעזוב את כל העמדות הפנים וליהנות מיינות עמק וילמט במקום שמרגיש כמו בית, אבל הוא בעצם לא הבית שלך, זה המקום ללכת אליו.
