אחד הדברים הטובים ביותר בלהיות מבוגר עם הכנסה פנויה הוא היכולת לטייל. ואחת הדרכים האהובות עלי ביותר לחגוג את היותי מבוגר היא לטייל עם חבר. זהו מותרות ייחודית של בגרות, שיש לו את האמצעים לטייל וחבר שאתה יכול לסבול מספיק זמן כדי לעשות איתו הרפתקה.
חברתי אמילי ואני נפגשנו כשעבדנו יחד, ואז חיזקנו את הידידות שלנו עם שבוע בטולום. מאז יצאנו לעוד כמה טיולים ביחד, אבל יוון נמצאת בראש הרשימות של שנינו כבר הרבה זמן. לא רצינו לחגוג או להילחם בהמוני שוברי אביבים, מבוגרים שאנחנו, חיפשנו פינה יותר מתחת לרדאר של האיים הקיקלאדיים. בסופו של דבר התיישבנו על פולגנדרוס זעיר, צר ורגוע.
ל-Folegandros יש את מידת המשיכה התיירותית המושלמת. היו חופים נהדרים, אבל גם הרבה דברים מעניינים אחרים לעשות ברחבי האי, והכל היה נגיש. למלון שלנו היה נוף מדהים של כנסיית Panagia, ויום אחד עשינו טיול רגלי (מיוזע מאוד) כדי לראות אותו מקרוב. זה מהמם, והנופים מפסגת הגבעה לא ייאמן.
עכשיו, לגבי החופים האלה: ליבאדקי היה האהוב עלינו. המים מסביב לאי צלולים כמו זכוכית, והגוון המדהים ביותר של טורקיז. אהבתי את ליבדקי כי זה חוף חלוקי נחל, מכוסה באבנים חלקות לבנות ואפורות - אני חוזרת בתשובה לחוף חלוקי נחל אחרי שהבנתי כמה זה נחמד לא להיות מכוסה בחול. אהבתי את הניגודיות של צוקי האבן והמים הכחולים והבהירים.
עוד מהדברים האהובים עליי בחוף ליבאדקי הוא שלאורך צד אחד של המפרץ היו אבנים שטוחות ויפות, מערות סודיות קטנות לשבת בהן כל היום, ומדפים לצלול מהם לים. בילינו יומיים בליבדקי, ובשתי הפעמים התאפסנו על אזור מערה אחד מיוחד והתכרבלנו בו כל היום. אני מנסה להתרחק מהשמש, והמערות הפכו את זה קצת יותר קל. הדבר האהוב עלי לעשות היה לנשנש עגבנייה טרייה בישיבה במים, לטבול אותה כל כמה זמן לטעימה קטנה של מלח.
ביום השלישי שכרנו טרקטורון. זו הייתה דרך כל כך מהנה לחקור את האי, והטרקטורון הרגיש הרבה יותר בטוח מקטנוע. אני ממליץ לשכור אחד ממקום עם מוניטין טוב (ולעשות זאת מראש). לא הזמנו אחד, אז נתקענו עם טרקטורון ממקום שקיבל ביקורות פחות חיוביות. האי הוא ממש הררי ואם אין לך מספיק כוח, מישהו יגמור ללכת במעלה הגבעה. בשלוש הזדמנויות שונות הטרקטורון לא התניע, והיינו צריכים לבקש עזרה - מה שהיה מביך במיוחד בהתחשב בכך שאנחנו בבגדי ים וקסדות תואמים. ובכל זאת, זה היה שווה את זה.
בזמן שהסתובבנו בטרקטורון, חלפנו על פני הכנסייה הזו והצלחתי לצלם את התמונה הזו. לא האמנתי כמה טוב זה יצא, אבל בניינים כאלה מנקדים את הנוף של האי והם פשוט מהממים. השטח ממש סלעי ונראה קשה, אבל מדי פעם צץ בניין לבן בוהק והניגודיות יפה להפליא. זה בדיוק מה שדמיינתי כשחשבתי לבקר באיים הקיקלאדים.
אזור העיירה, או צ'ורה, של Folegandros היה כל כך מוזר ויפהפה, שכמעט הרגיש כאילו נכנסנו לתמונה. בכל מקום שהלכנו ראינו בניינים מסוידים בלבן עם מבטאים כחולים. המקום הזה בעיר גרם לי לרצות להסתובב מאושר בכל פעם שעברתי אותו.
בשעות אחר הצהריים היינו מנשנשים קלות - משהו בחום הרג לנו את התיאבון בשעות היום. אבל בלילה, היינו מוכנים לחגוג. בית הקפה פאונדה הוא חביב מאוד בעיר. האוכל פנטסטי ויש מרפסת נהדרת מאחור. בונוס נוסף: כל כוסות הקרמיקה המקסימות והמלחים והפלפלים מיוצרים על ידי אשת הבעלים, ומוצעים למכירה בחזית המסעדה.
אם היה דבר אחד שהתרגשתי לאכול ביוון, זה היה תמנון. בכל פעם שראינו תמנון טרי מתייבש בשמש, זה נתן לי שתי תחושות מיוחדות: אני רעב, והמקום הזה באמת מדהים. אחד הדברים הבולטים ביותר ביוון הוא שעדיין יש נוכחות מדהימה של מסורת. היינו עדים לפקק תנועה בין אחד האוטובוסים של העיר לבין אדם שרכב על חמור שנשא צרורות עצומות של דברים - זה באמת מה שהייתם מדמיינים שאי יווני הוא. ל-Folegandros יש תעשיית תיירות משגשגת, אבל אפשר להבחין שהיא לא מכוונת את קצב החיים באי, שכתייר מרגיש מצוין.
יותר מהאוכל, או הבניינים, הדבר שלעולם לא אשכח בפולגנדרוס הוא המים. מעולם לא ראיתי מים צלולים וכחולים כל כך, והניגוד עם הצוקים שמסביב הופך אותם להרבה יותר סוריאליסטיים. דבר נהדר נוסף על Folegandros: יש קליטה סלולרית מוגבלת, מה שאומר שאין חורי ארנב באינסטגרם, Snapchat או ויקיפדיה בזמן החוף. חשבתי שזה ישגע אותי, אבל למען האמת זה היה נהדר לבלות שעות על גבי שעות בנחת עם חבר שלי, לדבר על הדברים הכי מטופשים בעולם, וכמה שזה נשמע נדוש, פשוט להיות ברגע, להשתכשך בפנים. הים הקריר והכחול קריסטל.
