התחל אותנו עם סקירה כללית: איך זה להיות כאן?
כל צלם אופנה, דוגמן, מנחה תוכנית צ'אט ובמאי סרטים בסופו של דבר מגיע לכאן, על חוף ים מושלם, דילוג קצר מהדראג הראשי של הבוהו העליז טולום. זוהי בריחה שקטה, מסוגננת וסופר מגניבה שקולעת בדיוק את הצליל הנכון. אתה מרגיש נסתר מהעולם, מחפש כניסה קטנה, בקושי משולטת, ואז אכסניה עם סכך שבו העולם החיצון עוצר ורק אורחים יכולים לעבור ולעלות על המלון.
מה סיפור הרקע במקום הזה?
במקור בית נופש פרטי לדוכסית איטלקית, הוא הפך למלון בשנת 2005, אך נחטף על ידי הבעלים הנוכחיים, היזם ואספן האמנות קווין וונדל בשנת 2014 (ונשאר מלון עצמאי). אמריקאי בעל קשרים בעולם האופנה והאמנות, החל להזמין חברים ולשווק מפה לאוזן, כמו גם להוסיף חדרים ולפזר את חללי הפנים המחודשים באמנות ועתיקות. בין לקוחות מפורסמים נמנים ג'ייסון וו, שהתחתן שם ועיצב קולקציית קפסולה בהשראת (וזמינה במלון); בלה חדיד, שעשתה אאָפנָהמכסה שם; ואירין לאודר, שהשיקה שם את הבושם שלה השנה.
ספר לנו על החדר שלך.
אהבתי את החדר שלי. זו הייתה סוויטת אושן, מספר 703, שהיתה בבית הראשי והשקפה ישר אל הים. הוא היה גדול, עם רצפות לבנות מבריקות ותחושה שלווה. שטיח צבעוני גיאומטרי על המיטה, מושב ספה אדום עם כריות פסים באדום ולבן במרפסת הרחבה, משם יכולתי לראות את הגלים מתגלגלים פנימה. המיטה הייתה נוחה, מתגי האור ידידותיים למשתמש. בחדר האמבטיה היו כיורים כפולים ומקלחת ענקית ודלת החוצה למרפסת. הייתי חוזר לזה; למרות שכמה מסוויטות החוף החדשות נראו מקסימות, אהבתי להיות בקומה הראשונה בבית הראשי.
אוכל ושתייה: מהן האפשרויות שלנו?
האוכל הוא הדבר היחיד שהם לא ממש בסדר במוחי. האוכל טוב, אבל לא באותה רמה כמו שאר המלון. המצגת זקוקה לעבודה ולתפריט אין פרופיל ברור. המסעדה החדשה Mistura עלתה לראשונה השנה והיא ממוקמת מתחת לפאלפה יפהפייה שמתעקלת ממש אל החוף. אכלתי גוואקמולי וטאקו טעימים, ואז מלכוד של היום עטוף בעלה בננה. יש סביצ'ים וטיראדיטוס עם התפריט שהרכיב דימיטריס קטריבסיס, אבל נראה שהוא כבר לא מעורב. כרגע נבנית מסעדה, שלדעתי תוסיף למגוון הקולינרי ותהיה לו את האווירה המתאימה. ארוחת בוקר כלולה - נסה את הביצים המקושקשות הרכות עם פלפל ג'לפניו המוגש עם טורטיות חמות. את החוף בר, אהבתי. עץ עם אור עמום של נרות, ממש על שפת החוף, ומדרגות עד ספסל לשניים. אתה יכול לקבל את המרגריטה שלך בתוך רחש הים.
איך מצאת את השירות?
השירות היה מצוין. אהבתי במיוחד להביא לי תה ירוק בבוקר בשעה 7 בבוקר בכל יום (שואלים אותך עם ההגעה מה תרצה, מתי, בבוקר). הצוות כולם היו ידידותיים מאוד. חשבתי שלופיטה בספא הייתה מצוינת, ומר סמית', שהוציא אותי לשנורקלינג על הקטמרן, היה בקיא ונעים להיות איתו.
איזה סוג של אנשים נשארים כאן?
קוגנוצנטיים אמידים. קהל האופנה ומי שרוצה ליפול מהרדאר לחג שלהם. זה הכל על שיקול דעת ונחמה. ספרים יהיו אינטליגנטים, מוזיקה יכולה להיות הבלוז. הם ינועו היטב.
מה לגבי השכונה בה נמצא המלון - משהו חשוב בקרבת מקום?
זה לא מתאים ולא רוצה להשתלב; זו בריחה מהעולם החיצון. אני חושב שאורחים לעתים רחוקות היו יוצאים מכאן, כי הם לא ימצאו מקום באותה איכות בקרבת מקום. מלונות אחרים ברדיוס הסמוך הם גדולים יותר וכמו נופש, בעוד שזה מרגיש כמו בית - הבית הפרטי שלך.
מה הדבר היחיד שהיית משנה?
האוכל.
משהו שפספסנו?
הספא קסום, עם כמות מוגבלת של אנשים שמותר להיכנס בכל זמן. כמה אמבטי עיסוי מוסתרים בגומחות, כולם מתחת לפאלפה סכך גואה. הטיפולים שואבים את מורשת המאיה המקומית וממרכיבים מהגן. והבריכות - אחת לילדים, אחת בגודל שווה למבוגרים - מקסימות. ממש ליד החוף, הם גובלים בג'ונגל שופע.
שורה תחתונה: שווה, ולמה?
עבור חלקם, מלון הוא פשוט מקום להניח בו את הראש; עבורי, זו חוויה לבקבק ולהניח במוחי כדי ליהנות שוב ושוב. המקום הזה הוא אחד מאותם מקומות קשים להגדרה שבהם תמיד תרצו לחזור בתקווה שזה לא השתנה, מרגיש קנייני לגביו. הרגשתי שמטפלים בי כאן, נוסעת לבד ועם זאת מוקפת בטיפול. אהבתי את חוסר החתימה על חשבונות, מה שהעצים את התחושה של בית הרחק מהבית. שווה כל שקל.
