התחל אותנו עם סקירה כללית.
להיכנס לקפה דה פלור זה כמו להיכנס לקפסולת זמן, לעידן שבו הגדה השמאלית הייתה מובלעת בוהמיינית עבור אנשים כמו פבלו פיקאסו וארנסט המינגווי. הפנים - דוכנים אדומים, מהגוני, מעקות פליז מלוטשים - השתנה מעט מאז תקופת הארט דקו, אבל כל מי שהוא מישהו יודע שהמושבים הטובים ביותר בבית נמצאים למעשה על המדרכה, שם אי אפשר לנצח את האנשים שצופים. והתרבות האיקונית של בתי הקפה של העיר היא במיטבה.
איך הקהל?
ישיבה כתף אל כתף עם זרים ליד הישיבה במדרכה היא חלק מהחוויה, שכן המוסד הזה הוא עדיין דלת מסתובבת של קריאייטיב של הגדה השמאלית ונוצצים. תפסו שולחן, הביאו ספר, ובילו את אחר הצהריים בנשנושים של קרוקס מסדאם וקיר רויאל.
מה עלינו לשתות?
רשימת היין והמשקאות החריפים נוטה לצרפתית.
ואוכלים? מה טוב כאן?
זה לא נהיה צרפתי יותר איקוני מהתפריט כאן; ללכת עם הקלאסיקה, כמו קיש פשוט או קונפי ברווז.
מה דעתך על השירות - גם צרפתי בדרך כלל?
למרות שהצוות חסר בצ'אטים, הם מתרוצצים דרך שולחנות ומאזנים מגשים מלאים בצורה בלתי אפשרית בקלות ובקלות.
אז למה להמליץ על המקום הזה, ומתי?
למרות שאחר הצהריים עדיף להתיישב על שולחן בחוץ וליהנות מהדופק של בולווארד סן ז'רמן, יש גם סצנה תוססת של אחרי החשיכה. במילים אחרות, אין זמן שגוי לבקר.
