מה היו הרושם הראשוני שלך כשהגעת?
ממש על התעלה בפוסט תעשייתילונדוןהיפסטרוויל האקני וויק, ומעל ארגז מבשלת הבירה, הבר והפיצה הפופולרי, נמצא באחד המקומות הייחודיים ביותר בעיר. זו המסעדה היחידה שאי פעם שמענו עליה שאין בה פח אשפה. כן, סילו לוקח את הרעיון של אפס בזבוז למסקנה האולטימטיבית, עושה שימוש חוזר בכל מה שהם יכולים בדרכים ייחודיות וטעימות, קומפוסטציה של כל פסולת המזון ויצירת מסעדה שלמה מחומרים ממוחזרים. לא הייתם חושבים על זה בכניסה לחלל הלופט המונוכרום המינימלי אבל האהילים עשויים מבקבוקי יין, הרצפה מפקקי יין, הבר הוא פלסטיק ממוחזר אפור מסוגנן ואפילו הצלחות עשויות משקיות ניילון ישנות. הכל מאוד חכם ויצירתי, וזה עוד לפני שאתם טועמים את האוכל.
איך הקהל?
עם תפריט קבוע מלא בדברים שרוב האנשים מעולם לא שמעו עליהם, זה לא המקום לאוכלים קפדניים. במקום זאת, הקהל הוא שילוב נעים של אוכלים חסרי פחד, קבוצות של חברים בעלי מודעות אקולוגית, תושבי האקני אקסצנטריים ותמרים חבויים בפינות.
מה עלינו לשתות?
כפי שהיית מצפה, רשימת המשקאות כאן היא אקלקטית ומלאה במרכיבים יוצאי דופן. הקוקטיילים כוללים נגרוני אורן מבושם, מנהטן דובדבן ליבנה או תפוח בר ללא אלכוהול, זרעי חזיר וסודה מתוקה. ישנן בירות מ-Crate (לכו על החמצמץ היפני למשהו אחר) ומבחר יינות נרחב של תענוגות אורגניים, טבעיים ובעלי התערבות נמוכים שמקורם בקפידה. הכוס הזולה ביותר היא למעשה תוססת טבעית קטלונית במחיר של 8 פאונד, אז התחל שם לפני שתדגום כמה אחרות ככל שהתפריט מתקדם. יש גם אלטרנטיבה יין בוטנית, Blurred Vines 'Sharp', שהיא גם מאוד משביעה וטעימה.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
התפריט מוקרן על הקיר הגדול וזמין באמצעות קוד QR (אין כאן נייר מבוזבז) ומדובר במסע גילוי בן 10 מנות בעלות של 65 פאונד לאדם. זה מתחיל ב'סילוף', המחמצת המיוחדת שלהם עשויה מקמח טחון הבית (אפשר לראות את ממגורת העץ היפה שישבה במטבח הפתוח) וחמאה ביתית גבינתית. משם והלאה הכל מתפרע לגמרי: פריך מיסו חמוץ מתוק מכוסה בגזוז עשוי מקליפות הירקות וגבינת עיזים קפואה מגוררת, שברי שום בגריל (הזרעים שצומחים מהחלק העליון של הנורה) עם גרום דיונון, א. כופתאות מנגולד בענן עם עטיפת מחמצת ורוטב 'מטה חלבי' עשוי מכל פיסות החלב והגבינה הישנות ומעושן גזר עם רוטב כנפי עוף. זה אמיץ, מטורף ומקורי מאוד. הדברים מותססים, כבושים ולעתים קרובות בלתי ניתנים לזיהוי לחלוטין מצורתם המקורית, אבל כולם מאוד אומאמי וטעימים לחלוטין. כל קורס מגיע עם הסבר ארוך על התהליכים והיצרנים ותבחין במרכיבים שונים שצצים בחזרה, במיוחד הלחם. גולת הכותרת חייבת להיות הקינוחים - גלידת פאנלה מתוקה ומלוחה עם שמן עלי תאנה ותותים וסנדוויץ' גלידה סילואף (שוב יש את הלחם הזה!) מכוסה בקרמל חמאה מלוח. אם כל זה נשמע קצת הרבה, יש תפריט קצר יותר זול (45 פאונד לאדם) זמין בין 6 ל-7 בערב ובשבת בצהריים, מה שיכול להיות גיחה טובה ברמת הכניסה לעולם המופלא של סילו.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
לשף דאג מקמאסטר יש קהל כמעט כמו כת והצוות כאן הוא תלמידיו המאומנים היטב. לבושים בשחור ועם שפמים, בורי וקעקועים, הם מסבירים בלהט כל מנה ושמחים לקחת אתכם לסיור בחדר האוכל על כל החומרים הממוחזרים שבו. הם באמת במשימה לשנות את תעשיית המזון וההתלהבות שלהם מדבקת.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
סילו לא מתאים לכולם, אבל לכל מי שמרגיש הרפתקן ואחרי ארוחה יוצאת דופן ומרגשת, זהו ביקור חובה. זהו נקודת הדייט החלומית של בני דור המילניום בעלי חשיבה בר-קיימא ומושלם עבור כל מי שרע בשיחות חולין, מכיוון שיש כל כך הרבה מה לדון על האוכל.
