אבי, ג'ים ביילי, הוצב בגרמניה עם צבא ארה"ב בין השנים 1955–1956. כאדם צעיר להוט לחקור, הוא ניצל כל הזדמנות לנסוע לחופשה. בשגריר נאש משנת 1951, שנרכש בחסכונות מצטברים מסרג'נט עוזב, הוא טייל ברחבי אירופה עם חברו הטוב ביותר לצבא, מכונאי מיומן בשם בובי ג'ונס. הם כיסו הרבה אדמה, לסירוגין נהיגה במשמרות ולישון במושבים המונחתים דמויי המיטה של הנאש.
הסיור הגדול שלהם בהדרכה עצמית לקח אותם לכל הערים הגדולות של אירופה - פריז, לונדון, רומא, מדריד - בתקופה שבה אירופה עדיין הייתה חדשה לאמריקאים. תוך קצת פחות משנתיים, הם הרחיקו צפונה עד דבלין, מנצ'סטר וקופנהגן, עד לנאפולי והקאפרי, ועד לבילבאו וברצלונה, עם הרבה הרפתקאות (ואולמות בירה גרמניים) ביניהם. אבא שלי אוהב לטעון שהוא ביקר יותר נמלים כחייל מכל חבריו שהצטרפו לחיל הים.
בשכר צנוע של הצבא של 120 דולר לחודש, לא נשאר הרבה כסף לבזבז על מזכרות. אבל אבא שלי הרים מאפרות תוך כדי דרכו, בנה אוסף קטן והביא אותן הביתה כחלק מהמזכרות היחידות שלו. בתור לא מעשן, למעט סיגרים מזדמנים, הוא מעולם לא השתמש בהם, ומוקיר אותם עד היום.
אבי זוכר, "הרבה בחורים ביחידה שלי שירתו במשך שנתיים או שלוש ולא עזבו את הבסיס פעם אחת. הם היו מאוימים ממחסום השפה, לא הכירו את המטבע המקומי, ולא נוח להם לנסות את האוכל המקומי. אבל אני וג'ונס יצאנו מכל הזדמנות שיכולנו - וראינו את העולם!"
