איך משחק מתנקש אירו-הופינג עזר לאדי רדמיין למצוא את היופי השקט שבטיול

עם שובו לטלוויזיה ביום התן, אדי רדמיין זכה להכפיל את הבולים שלודַרכּוֹןאוסף - או, לפעמים, הוא העמיד פנים שכן. בתור המתנקש הידוע לשמצה בעולם, מטפל התן של רדמייןאֵירוֹפָּהכמגרש המשחקים שלו, חוצה גבולות כמו אבני מדרך. "בשבילי, אחד המרכיבים בספר המקורי של פרדריק פורסיית' ובסרט של אדוארד פוקס היה חגיגה של אירופה", אומר השחקן בן ה-42Condé Nast Travelerשל הסדרה בת 10 חלקים המבוססת על הרומן מ-1971 ועל המותחן הפוליטי מ-1973. "אתה יכול לשבת בסלון שלך ולחלום על המקומות האלה ועל הרומנטיקה של האלמנטים הנסתרים של חלקים אלה של העולם."

צולם בעיקר בהונגריה,קרואטיה, והממלכה המאוחדת, המיקומים המתוארים על המסך נמתחים לכל פינה ביבשת אירופה (וגם, התראת ספוילר, מעבר!), כוללמינכן,בלפסט, וטאלין, בין היתר. "יש סרטים או תוכניות שאני צופה בהם ואני אומר, 'אלוהים, הלוקיישנים האלה נראים כאילו הם חייבים להיות מהנים, כמו בהחלטלוטוס לבןנוף", אומר זוכה האוסקר על נטיותיו שלו לסילון. "וקיבלתי את הרגע הקטן שלי לטעום ממנו עם הפרויקט הזה."

כמו דמותו המסתורית, גם רדמיין מצא את עצמו נקרע ממשפחתו שלו, אשתו האנה באגשאווה, הבת איריס והבן לוק במהלך ההפקה. אבל זה פשוט אומר חופשות משפחתיות יצירתיות יותר למקומות הצילום שלו, ואפילו חופשה משפחתית מאולתרת לונציה. לקראת הקרנת הבכורה של התוכנית בארה"ב, רדמיין שוחח איתנו על הרפתקאותיו ב-Euro-hopping על המסך ומחוצה לו בזמן הצילומיםיום התן.אדי רדמיין גם הפיק את הסדרה; חמשת הפרקים הראשונים הופיע לראשונה ב-14 בנובמבר, וחמשת הפרקים הנותרים יוצאים מדי שבוע בימי חמישי, מה-21 בנובמבר עד ה-19 בדצמבר.

איך התכוננת לדיוק הדרוש כדי לתאר את המתנקש הסודי החד הזה?

התן הוא כמו טווס, עם איכות פלניור חסרת רחמים המולדת ב-DNA שלו. לפני שהתחלנו לצלם, מעצבת התלבושות שלנו, אישה נפלאה בשם נטלי האמפריז, שאלה אם אני רוצה ללכתוינהעבור התאמת תחפושות. הייתי כמו, "אני אוהב את הרעיון - זה הדבר הכי תן ששמעתי אי פעם!" הלכנו לאאוטפיטר הזה שנקראנָסִיך, חייט שהוקם באמצע המאה ה-19. הבניין תוכנן על ידי האדריכל המפורסם, [אדולף] לוס. יש להם שם את היומנים של המידות של הנסיך מוויילס באמצע המאה ה-19 והם הלבישו את מרילין מונרו, ג'יימס דין ולורנס אוליבייה ואת כל הברונים האוסטרים האלה. היינו שם כדי למצוא את הבגדים לדמויות האלה שהתן גילם. אבל גם מעצב התלבושות אמר מעט, "אדי, אתה פשוט צריך לשבת במקום הזה!" זה כל כך מעודן, אלגנטי, וספוג בסוג של מלאכת יד ודיוק מהאסכולה הישנה שהוא התחתן די טוב עם הדמות.

גם לקרואטיה יש את התחושה הזו של קסם היסטורי. איך היה לצלם שם?

שמעתי כל כך הרבה עלקרואטיהכיעד, ולמעשה מעולם לא היה. היינו בכל מקום, בעיקר לאורךהחוף הדלמטי. יש עיירה בשם אופטיה, ואני נשארתי במלון [ממש דרומית משם] שטיפל בי כל כך יפה שנקראמְרוּבָּע. יש להם נגרוני טעים מאוד. הייתי חוזר הביתה אחרי העבודה ויושב וצופה אל המים. זה היה מחוץ לעונה ומזג האוויר היה סוער לרגע, ובכל זאת היה מרגיע מאוד להגיע לשם בסוף היום. צילמנו גם על האי הזה שנקרא Pag, שצריך לראות כדי להאמין. בסדרה, זה בעצם עובר לאפגניסטן. הנוף מרגיש כאילו אתה על הירח - הוא סלעי וחם. יש להם אפסטיבל מוזיקה גדול שם[פסטיבל סונוס] בכל שנה שאהיה סקרן ללכת אליו. אבל מה שהדהים אותי בקרואטיה היה הרבגוניות שבה.

התן מבלה את זמנו האישי והמשפחתי בקאדיז, ספרד, וזה ניגוד שליו לכאוס של מקומות אחרים. איך תיעלת את הצירוף הזה?

הסופר שלנו רונן בנט גר בוקאדיס, ואני חושב שיש הרבה אלמנטים של התן שנכונים לאופי שלו - הוא שחמטאי, יש לו אהבה לכלי שחמט עתיקים, והוא צופה בציפורים. אז לפני הצילומים, [הבמאי] בריאן קירק ואני הלכנו להישאר עם רונן. כל כך יפה שם, כי זה קצת מרגיש כאילו זה קצה אירופה, ויש לו השפעות מאפריקה, אבל אפשר להסתובב ברחובות וללכת לאיבוד ולמצוא בתי קפה קטנים ויפים. הוא קטן מספיק כדי שתוכלו להבין אותו תוך זמן קצר יחסית. היה הערב הזה שלפְלָמֶנקוֹ. מעולם לא ראיתי פלמנקו אמיתי כמוהו - מצאתי אותו מרגש ומרגש מאוד.

בסופו של דבר לא צילמנו שם, אלא גם בקרואטיה. היו כמה וילות מאוד יפות ששולבו יחד עם אומנות עיצוב הייצור. אבל הרבה השפעות היו מקאדיז, כמו הארכיטקטורה של ביתו של רונן. הוא נתן לי לצלם כמה תמונות ולשלוח אותן לעיצוב ייצור, כדי שיוכלו להישזר לתוך הבד של הסדרה.

יש הרבה מקרים כאלה שבהם מדינה אחת עומדת באחרת על המסך. כיצד נבחרו היעדים?

למרות שצילמנו באיקון כלשהולונדוןציוני דרך, הרבה מהסטים נבנובודפשט. אחת הסיבות שהוא כל כך נחגג כמכה ליצירת סרטים היא לא רק שיש שם צוותים ומתרגלים מבריקים, אלא שהוא כל כך צדדי בארכיטקטורה ויופי כזה שהוא יכול לעבור לכל כך הרבה דברים. בזה, זה עובר לאלמנטים של לונדון,פריז, אפילוטוּרְקִיָהבשלב מסוים, ובבודפשט עצמה. יש לי חיבה גדולה לעיר ההיא. צילמתי סדרה לפני כ-15 שנה בשםעמודי כדור הארץשם ועשיתי סדרה בשםשירת ציפוריםשָׁם. אז עברו 10 שנים מאז שהייתי שם. הלכתי להסתכל על כמה מהאזורים שגרתי בהם בעבר, וזה השתנה הרבה מאז שהייתי שם לאחרונה.

מה עוד עשית בזמן ההשבתה שלך שם?

הלכתי שם לאופרה וראיתיחליל הקסם, זקן, אבל טוב. בית האופרה הממלכתית ההונגרית שוחזר בצורה מדהימה, ונראה עוצר נשימה. כשאשתי והילדים שלי ביקרו, הלכנו לפארקי המים האלה משנות ה-80 והיה לנו כיף גדול. אחד הדברים היפים ביותר לעשות בבודפשט הוא לנסוע לאי מרגרט שעל הדנובה, שם תוכלו לשכור את הקרונות הקטנים הללו למשך היום ולטייל ברחבי האי. חנה ואני היינו על אחד, והיתה גרסה מיני לילדים. היינו הולכים למעדניה נפלאה ומבריקה בשםשֶׁל הַמִטבָּחלהשיג חזיר ופרושוטו ואז לצאת לאי מרגרט ולעשות פיקניק.

חלק גדול מקו העלילה מושרש בבריטניה. בתור יליד לונדון, מה התפיסה שלך לגבי עיר הולדתך על המסך?

אחד הדברים שלדעתי כל כך יפים הוא שבמקום לצלם רק צילומים כלליים של לונדון, הבמאי שלנו בריאן וכריס רוס, ה-DP [מנהל הצילום] המבריק שלנו קם במסוק בשעה ארבע לפנות בוקר, וטס מעל לונדון כשהתעורר. הצילומים המכוננים האלה ממסגרים מחדש את לונדון במעין ענן מסתורי שמכסה את השברד וסנט פול, ואפילו את מגדל BT. אז אתה רואה כמה מהסמלים, אבל אני חושב שאתה מסתכל עליהם מחדש.

אם כבר מדברים על לונדון, מהם כמה מקומות שלדעתך מבקרים מתעלמים מהם כשהם מבקרים?

מאיפה אני מתחיל?! פעם חייתי לפישוק בורו. אני תמיד ממליץ שזה אחד המקומות הראשונים שאתה הולך אליהם. כל האזור הזה כל כך ספוג בהיסטוריה, מכלא מרשלסי,שבו הוחזק אביו של צ'ארלס דיקנס, לבית הקברות הקטן והמדהים הזה במרחק של כשלוש דקות הליכה משם. הוא נמצא ממש מאחורי השער המעורער הזה, והוא נראה כמו תלולית אדמה. זה נדל"ן מעולה, ותהיתי למה זה לא נבנה עליו. בזמנו, לבישוף מווינצ'סטר היה ארמון שם בסאות'וורק, ואנשים היו מגיעים מהצפון מעבר לגשר אל שכונות העוני, שם היו הרבה עבודות מין. הנשים בבתי הבושת לא הורשו לקבורה נוצרית, ולכן הן יקברו שם, והן היו ידועות בשםאווזי וינצ'סטר. אם אתה הולך לשם עכשיו, אתה רואה את החרוזים הקטנים האלה שנתלו באזור. זו אנדרטה היסטורית שנתמכת על ידי הקהילה, אז זה די מעניין.

כשאשתי ואני התכנסנו לראשונה, היא גרה בקלרקנוול, אזור אחר שאני אוהב. יש שוק אוכל מהנה ברחוב שנקרא Leather Lane. זה ליד גני האטון, שהוא רובע היהלומים.

מהם המקומות שהכי אהבתם לשהות במהלך ההפקה?

אחד מנקודות השיא עבורי היה צילומי לילה אחד על גבול אוסטריה והונגריה, כשסיימנו בארבע לפנות בוקר. עברנו אז לווינה כדי לצלם, והגעתי ל-מלון סאכר וינה, שהוא מלון שקראתי עליו כל כך הרבה ושופע כל כך בהיסטוריה. תמיד חלמתי להישאר שם, וזה היה החדר היפה ביותר במלון שהיה לי העונג להתארח בו. המשפחה שלי יצאה לאותו סוף שבוע, והילדים שלי פשוט לא רצו לצאת מחדר המלון. עוגת השוקולד המדהימה הזו, הסאכר-טורטה, מקורו במלון. נכנסנו לפטיסרי והקרחנו כמה מהעוגות האלה. הם לא הסגירו את הסודות, אבל זה היה ממש מהמם. והשהייה במלון ההוא הרגישה מאוד תן.

יש סצנה שבה התן מחכה לטיסה בשדה התעופה, רואה משפחה מאושרת, מראה את הפגיעות והאשמה שלו על כך שלא היה שם בשביל המשפחה שלו. האם יש לך פעם את הרגעים האלה בשדה התעופה?

זה כל כך מעניין שאתה רואה שבגלל שאני כן מרגיש שאחד הדברים המעניינים בלשחק את התן הוא שהוא בעצם שחקן. אני לא קורא לנו מתנקשים, אבל יש כמה דברים משותפים. הוא מחויב לעבודתו והיא לוקחת אותו לכל רחבי העולם, אבל הוא גם מנסה להתחתן עם חיי הנוודים האלה עם משפחתו. שדות תעופה הם מקומות מוזרים מלאים ברגשות ויוצאי דופן גם לצפייה באנשים. כשחקן, אתה תמיד מתבונן, ואתה רואה סינפסות ואינטראקציות נפלאות מתרחשות בשדות תעופה שתמיד מרגישים מאוד ספציפיים - ולעתים קרובות גם בני אדם בקיצוניות, בין אם זה לא ראית אנשים במשך זמן רב, או התחלת חיים חדשים או הגעה. להתחלות חדשות. הוא מלא בהרבה סוגים של מקומות חולפים, אבל מלא בעומקים של רגש אנושי.

אז איך איזנת את הזמן המשפחתי עם השתתפות והפקה של הסדרה בת 10 חלקים?

היה לנו את הרגע הזה שצילמתי באמצע קרואטיה, אבל רחוק משדה תעופה, והיו לי רק יומיים חופש. זה היה יום ההולדת של אשתי, אבל זה ייקח לי שלוש שעות לנסוע לשדה תעופה ואז לטוס ובעצם יש לו בוקר אחד ואז לטוס חזרה. קבענו שייקח לי שלוש שעות לנסוע גם לוונציה. אז האנה הביאה את הילדים, ונפגשנו בשדה התעופה של ונציה, ולקחנו מונית מים, ונשארנו בשדהמלון בטוחשם, שתמיד היה אחד האהובים עלי. כשהקרנתי בכורההנערה הדנית, האפטר פארטי היה במלון ההוא. זה על התעלה הגדולה ועוצר נשימה לחלוטין.

איך היה לחזור לשם עם הילדים שלך?

לא יצא לי לנסוע לוונציה עד שהייתי הרבה יותר מבוגר, ותהינו אם זה יאבד לילדים שלי, בני שש ושמונה, למרות אהבתם לפסטה. הם אכלנים די קפדניים, אבל פסטה היא ערובה. מה שהיה מדהים היה איך העיר ההיא נראתה לילדים. הלכנו לאוסף פגי גוגנהיים, שהוא אחד המוזיאונים האהובים עלי בעולם. נתתי לילדים נייר ועטים, והם ציירו שם כמה ציורים. אבל אז היה רגע שלעולם לא אשכח כאשר האנה ואיריס הסתכלו על נעלי הקטיפה המדהימות האלה. הם ניסו להחליט, אז הם בילו שם זמן מה, אז לוק ואני היינו על פיאצה בחוץ. הבן שלי אובססיבי לכדורגל [כדורגל]. הוא מצא קופסת פרינגלס, והוא ואני שיחקנו איתה כדורגל בפיאצה איטלקית במשך כשעה וחצי בזמן שאשתי ובתי הסתכלו על נעלי הקטיפה האלה. למרות שזה לא היה כל כך קשור לתרבות, זה הלך לאיבוד עם ילדים בתוך ובין הסמטאות הקטנטנות האלה, ולמצוא את עצמכם בין ההיסטוריה ולשבת לאכול ארוחת בוקר עם נוף לתעלה הגדולה. הם עדיין מדברים על זה הרבה.

יש לך כל כך תשוקה למקומות והערכה עם רגעים. איך אתה מחדיר את זה לילדים שלך?

חנה ואני דיברנו על אחד הדברים המוזרים בעבודה שלי הוא שהניסיון להזמין חופשות הוא קשה כי אתה לא יודע מתי אתה הולך להשתחרר. אתה חי סוג כזה של קיום דמוי קרקס שמעצבן אם אתה רוצה לצאת לחופשות עם חברים כי אתה אף פעם לא יכול להתחייב. אבל מה שניסינו להישען אליו באותה שנה היה, אני לא בטוח שאי פעם אשים את בודפשט, וינה או ונציה בראש המקומות שלי ללכת עם ילדים. ועדיין, כשזו האפשרות היחידה שיש לך, מה שמדהים הוא מה הערים האלה יספקו. לילדים שלנו היה מזל כי הם פשוט מבוגרים מספיק כדי להיות מסוגלים למצוא בזה שמחה וסקרנות גדולה.