איך שייט בפולינזיה הצרפתית הפך אותי למשרת

אני לא אחד של פעילויות קבוצתיות. כל כיף מאולץ מוציא בתוכי את תלמידת כיתה ט', מישהי שלקחה מעבר קשה לעצרות תנופה וגלגלה את עיניה במהלך מערכוני הכיתה. וזו הסיבה שמעולם לא חשבתי על שייט משפחתי. חשבתי שזה כרוך כנראה בצורך לעשות אומנויות ומלאכות עם ילדים של אנשים אחרים, ובוודאי כרוך ב"התנדבות" לעשות משהו מביך על הבמה. למרבה הצער, אהבתי להיות על המים גברה על הסלידה שלי מהשתתפות, והחלטתי בחופשת הלימודים האחרונה לצאת להפלגה עם שני ילדיי, מילה וג'ו, בני 12 ו-9, דרך איי החברה של פולינזיה הצרפתית על סיפוןמ.ס. פול גוגן, ספינה קטנה יחסית, בת 166 קבינות - כלומר היא יכולה לעגון באיים קטנים יותר ופחות מתוירים. (הזמן הטוב ביותר בשנה ללכת אליו הוא אפריל או מאי, כאשר יש פחות קהל והפרחים הטרופיים מלאים.) ידעתי שהאיים הולכים להיות יפים מהתרשימים, אבל לא תיארתי לעצמי שאעשה זאת. היה הראשון שעושה הולה בלילה הפולינזי.

בעוד שבתחילה הסתכלתי על שיעור קשירת הפארו ובאולינג הקוקוס עם קצת ספקנות מטומטמת שלי, כמעט מיד התפרקתי מהחופש שלא אצטרך לשחק "מנהל שייט" בעצמי פעם אחת. (זה והעובדה שבן זוגי הציני עוד יותר לא היה בסביבה כדי לעורר את הצרימה.) הימים שלנו סבבו סביב פעילויות מתוכננות מראש בצורה שלא חווינו קודם לכן. ובמשך השבוע ההוא, היינו לגמרי משחק. לכל דבר. התלהבנו מהכנת הליי על הסיפון כפי שהתלהבנו משחייה עם קרני מנטה, וכשהגיע הזמן למופע הגיוון של הצוות, היינו בשורה הראשונה שהובילו את התשואות העומדות.

הטיולים היומיים, שנעו בין טיולי טרקטורונים אינטנסיביים בשטח ושנורקלינג לטיולי טנדר ממוזגים ועיסויים בחוץ באי פרטי קטנטן, היו מצוינים ואפשרו לנו לראות את האיים (מעבר לדוכני צ'וצ'קה בעיר הנמל) ולדבר עם המקומיים. מדריכים ובעלי עסקים במידה שלא היינו מקבלים אם היינו מחנים אותו באתר נופש בונגלו מעל המים למשך שבוע. רשימת הפעילויות המשתנה והצוות הנלהב, יחד עם קשר קצר מועד אך אינטנסיבי עם זרים, העניקו לשייט גוון מסוים במחנה הקיץ.

אני לא בטוח שאעשה את כל הפלגות החופשות שלי (למרות שאני משתעשע ברעיון לעשות את Glacier Bay בסוף הקיץ), אבל בחלק הזה של העולם, שבו ניתן להגיע לאיים הבתוליים ביותר רק באמצעות סירה, ובמקום שבו זה באמת קשור למים, לא הייתי עושה זאת אחרת. ויש משהו בתנועה הפיזית, הנסיעה האמיתית שאתה עושה בשייט או בנסיעה בכביש, שמחדד ומעמיק זיכרונות. יש לי זיכרונות מקסימים, אך יש להודות מבולבלים, מטיולים משפחתיים לאתרי נופש על החוף לאורך השנים. עם זאת, אני בטוח שהזיכרון שלי כשעמדתי עם ילדיי על מרפסת הבקתה שלנו באותו הבוקר הראשון, כשגלשנו לעבר האי הואהין עם עלות השחר, וצפייה בהרי האזמרגד נובעים לכאורה מהים השקט כסוף-ורוד, לעולם לא להתרכך או לטשטש.

הגעה לשם

טהיטי הייתה הרגישה רחוקה עד כדי כך וקשה להגיע אליה. כְּבָר לֹא. תוך שמונה שעות (בערך אותו זמן שלוקח לנסוע מניו יורק לפריז או מילאנו), תוכלו לטוס מלוס אנג'לס לטהיטי. ל-Air Tahiti Nui יש נסיעות יומיות ללא עצירות מלוס אנג'לס ל-Papeete, וזה דבר נדיר בעולם הטיסות של ימינו, ילדים מתחת לגיל 11 טסים בחינם כשאתה קונה כרטיס למבוגר במחיר מלא. בונוס נוסף: השנה חברת התעופה מחליפה את צי הטיסות לטווח ארוך שלה במטוסי בואינג 787-9 דרימליינרים חדשים ומפנקים, מה שאומר יותר מקום ובידור טוב יותר על הסיפון בדרך לעדן.

דברים שכדאי לזכור

1. השקיעה בפולינזיה הצרפתית היא מוקדמת, בין 5:30 ל-6:00 כל השנה. הזמינו טיולים מהחוף שיחזירו אתכם בזמן כדי להתקלח ולהיות על סיפון הבריכה לקוקטיילים של שקיעה.
2. כואב לי להודות, אבל הלוואי והייתי אורז את טבע. הייתי צריך משהו עמיד למים, יציב יותר מכפכפים, וקריר יותר (מבחינת טמפ') מנעלי ספורט לשטח החוף לג'ונגל.
3. יירד גשם מדי יום, והממטרים יגיעו במהירות. מעילי גשם מלאים הם מוגזמים, אבל זרקו פונצ'ו זול מתקפל בחבילת היום שלכם.