כתיבה על דור שלם, כמעט בכל הקשר, היא טריטוריה מסובכת. אחרי הכל, איך אתה מציג במדויק קבוצה של אנשים שנולדו במשך כשני עשורים בלי להכליל אותם בצורה לא הוגנת - ולא מדויקת? (בפעם האחרונה, בני המילניום לא נשברים בגלל שהם הוציאו יותר מדי על טוסט אבוקדו.) אבל כשדור חדש מתחיל להיכנס לכוח העבודה ולמצוא את כוח הקנייה שלהם, זה הגיוני שנרצה להכיר אותם. להבין, ובכן, מה הלאה.
עבור דור Z, העולם מעולם לא הרגיש קטן או נגיש יותר. הם הדור הראשון של ילידי הסמארטפון. נולדו אחרי 1995 ולפני אמצע שנות ה-2000, אין להם זיכרון חיים לפני האינטרנט, ורוב ההחלטות שלהם נוצרות, מעוצבות ומתוארות דרך עדשת המדיה החברתית. אבל גישה של 24 שעות למסך זוהר העניקה להם גם מודעות גלובלית חריפה. הקשה או החלקה של אייפון פירושה שהם יכולים לדבר עם עמית ביבשת אחרת דקה אחת, ואז לשדר את הערב שלהם בשידור חי מטיימס סקוור או לשחות וירטואלית עם כרישים למחרת. בטח, תלות אינהרנטית באינטרנט אולי לא תמיד תהיה דבר טוב, אבל כשפחות ופחות מהעולם לא ידוע, זה נהיה קשה יותר ויותר לפחד ממנו.
המודעות הגלובלית הזו - ותחושת הסקרנות - היא שהעניקה לנו השראה לבחון את מערכת היחסים בין דור Z לנסיעות. עבור היצירה שלה על האופן שבו המדיה החברתית מכתיבה את הדרך שבה ג'נרל זרס נוסע, אלי ג'ונס דיברה עם משפיענים בסוף שנות העשרה ותחילת שנות העשרים לחייהם על מה שהם מחפשים בטיולים שלהם (חוויות אותנטיות וזיכרונות שניתנים לשיתוף), בעוד שאלכס פוסטמן כתב חיבור שמשקף על כל מה שהיא למדה מנסיעות עם ילדיה מהדור Z (כמעט בלתי אפשרי להסיח את הדעת מהמסכים שלהם, אבל מתחשב בצורה חדה כשאתה עושה זאת). לואי צ'סלב, בינתיים, צלל למה דור Z יהיה הנוסע הירוק ביותר אי פעם, קתרין לה-גרייב מדווחת על הטרנדים האחרונים של מחקר בחו"ל, ושונה בני ישבה עם אלקסי אלפורד בת ה-21 (או@lexielimitless) כדי לגלות איך זה להיות האדם הצעיר ביותר שמבקר בכל מדינה בעולם.
"אני בטוחה ש-Gen Z הוא עולמי יותר מכל אחד קודם", כותבת פוסטמן במאמרה. וזה, לדעתנו, משהו להתרגש ממנו.-לאלה אריקוגלו
