ההיסטוריה של החולצה הברטון, ממלחים לשאנל

הציצו פנימההארונות של הצרפתים, וסביר להניח שתמצאו לפחות חולצת מלחים מפוספסת אחת או סוודר צמר ברטון. סיכוי גבוה יותר שגם השרוול השמאלי יישא את התווית שלסנט ג'יימס, מותג ההכנה ללבישה הצרפתי העצמאי בן 127 שנה שמוצריו העמידים - והמראה הימי הנצחי - הפכו אותו לאייקון לאומי שנפרש על פני דורות.

כיום, המותג חווה צמיחה דו ספרתית ברחבי העולם, למרות שוק רווי של אופנות מהירות ומעתיקים. זה הודות, בין השאר, לשקיפות כוללת בייצור ובמקור, בעלות קולקטיבית (המותג נמצא בבעלות פרטית ומנוהל על ידי 300 עובדיו), ומחויבות לתפוקה איטית יחסית של שתי קולקציות בלבד בשנה. סנט ג'יימס הוא נושא תקן של תנועת Made in France, ששומרת על אומנות צרפתית משובחת - והופיעה ב-2012 כתגובה לפופולריות של מותגים זרים. ובשדה תעופה נטוש במלחמת העולם השנייה בסנט ג'יימס, כמה12 קילומטרים ממון סן מישל בנורמנדי, האטלייה של החברה שכב זמן רב בשקט.

האיטרציה הראשונה של סוודרים ברטון ("מבריטני") עוצבה עם צמר מקומי סרוג היטב כדי להגן על דייגים מפני רוחות נושכות ומים. "העור השני" הזה התפתח בסופו של דבר לחולצת פסים, עם מלחים עם המראה מתחילת המאה ה-19. בעקבות צו משנת 1858, הכותנה והסוודרים המסורקים אומצו רשמית כחלק ממדי הצי הצרפתי, עם מפרטים קפדניים שמציינים חולצה של סן ג'יימס "שנדייל" עד היום: עשרים ואחד פסים לבנים ברוחב 20 מ"מ ועשרים ואחד. פסים כחולים ברוחב 10 מ"מ; 15 פסים לבנים ו-14 או 15 פסים כחולים על השרוול (המאמר גורסת שמספר הפסים היה אמור לייצג כל אחד מהניצחונות של נפוליאון על הבריטים).

זה היה רק ​​ב-1913, אזקוקו שאנל עצמההוביל את הפסיםמַלָחהטופ ("מלח") נכנס לאופנה פופולרית, מה שהופך אותו לפריט השקעה מסוגנן לחגים על חוף הים, תוך שהוא משחרר את הצורה הנשית מהאילוצים של התקופה. שאר המאה ה-20 ותחילת שנות ה-2000 ראו את הדמוקרטיזציה שלמַלָח; הוא אומץ על ידי אינטלקטואלים ואמנים, אודרי הפבורן, בריז'יט בארדו, ג'ון וויין, ובאופן מפורסם, המעצב ז'אן פול גוטייה, שהעלו את הפסים לבגדי ערב.

למרות עלייתה למעגלים מסוגננים, סנט ג'יימס שומרת על התמקדות בתפקוד ועמידות: החברה ממשיכה לספק חלוקים וסוודרים מלחים לצי ולצבא הצרפתי, והיא שמה דגש על אותה איכות לקולקציות הצרכנים שלה. זה רק עזר לחזק את מורשתו באומנות כאשר המותג זכה למעמד EPV (Entreprise du Patrimoine Vivant) על ידי המדינה הצרפתית, הכרה לאומית שהוענקה רק ל-43 מותגי אופנה עילית ומוכנה ללבישה עבור כישורים מסורתיים. זה במידה רבה עבורתיקוןשלב (תיקון) הייצור שלהם, שבמהלכו מסירים זיהומים ומתקנים פגמים כלשהם - מיומנות הדורשת הכשרה של שנתיים, ושרק עשרה אנשים בעולם (כולם נשים) מחזיקים בה כיום.

אבל תחושת ההיסטוריה הזו לא אומרת שסנט ג'יימס ישאיר את הבגד המסחרי שלה ללא נגיעה לחלוטין. שיתופי פעולה יצירתיים עם מאמן,ג'יי צוות, Claudie Pierlot, Le Slip Français, ואפילו דיסני עזרו להרחיב את טווח ההגעה של המותג. ג'קלין פטיפאס, מנהלת הקולקציות של סנט ג'יימס, אומרת שהיא עבדה קשה על שילוב של מספר טוויסטים עדינים, כולל חצאיות מסולסלות, פסים אנכיים ואלכסוניים, שרוולים נפוחים על סוודרים בכבלים ובגדי ים (יגיעו ב-2018). בְּעוֹדחלקים איקונייםעשויה להתפתח ולהתחדש עם הזמן, היא מתעקשת שהנשמה של המותג היא בלתי מעורערת,קשור לאזורבבסיסו. "הבנות שלי לובשות את חולצות הפסים שלבשתי בילדותי", מספר פטיפאס (ששורשיו בבריטני ונורמנדי)קונדה נאסט טרוולר."שמירה על המורשת הזו תמיד תניע את מה שאנחנו יוצרים."