לאחר שיונייטד פרסמה את תעריפי הכלכלה הבסיסיים שלה (והפסידה100 מיליון דולר מגניבכי הלקוחות לא באמתמַחְסוֹרכרטיס תחתית, אתה-לא-יכול-לבצע-שינוי-או-להשיג-הטבות) חברת התעופה החליטה לבצע שינוי קטן במדיניותה: היא תאפשר לטיסנים בכלכלה בסיסית להרים את מושבם עד 24 שעות לפני הטיסה — בתשלום, כמובן. עם המהלך הזה מצטרפת יונייטד לאמריקן, המאפשרת לנוסעים בכלכלה בסיסית לבחור מושב בתוך 48 שעות מהמראה; דלתא מציעה גם חיסכון בסיסי, אך נכון להיום, לא נותנת לנוסעים במחלקת התעריפים לבחור את מושביהם.
רק כמה זה העמלה הזו? בקיצור: זה משתנה.מייל אחד בכל פעםמעמיד אותו בסביבות $10 לכיוון אחד עבור מושב בחלון לטיסה קצרה. (חשוב: ההבדל בתעריףבין כלכלה לכלכלה בסיסית הוא בדרך כלל רק בסביבות 20 $ לכיוון אחד, מה שאומר שחשוב לעשות את החשבון.)
יש אהצד האפל של הכלכלה הבסיסית, המוצר ללא סלסולים שפותח על ידי ספקים אמריקאים ללהתחרות עם חברות תעופה בתקציב נמוךכמו Spirit ו-Frontier, שמשכו לקוחות משלושת הגדולים (אמריקן, יונייטד, דלתא). אבל מחלקת התעריפים משרתת גם מטרה פיננסית נוספת עבור חברת התעופה: היא נועדה במידה רבה גם לעודד לקוחות "לשדרג" לתעריף הבא הגבוה ביותר, שפעם היה השלב התחתון בסולם וכעת נראה טוב יותר בהשוואה מהצד. לצד כלכלה בסיסית. (שלום...כַּלְכָּלָה?) כפי שאמר לאחרונה נשיא דלתא גלן האונשטיין, "ההצלחה של המוצר הזה היא לא כמה אנשים קונים אותו, בעינינו, אלא כמה אנשיםאל תקנה את זהולבחור מוצר אחר".
בעוד המהלך חותך את העיקרון הבסיסי של כלכלה בסיסית -זה מה שאתה מקבל, ואין שינויים מותרים- זה קרוב יותר לתמחור א-לה-קארט, אשר, אפשר לטעון, הוא הדבר שהפך את חברות התעופה הזולות הללו לאטרקטיביות כל כך מלכתחילה. עכשיו אם רק לא היינו צריכים לעלות על המטוס כשהם מתים אחרונים.
קתרין לה-גרייבהוא העורך הדיגיטלי הבכיר לשעבר בCondé Nast Traveler. היא גדלה בגֶרמָנִיָה,אִינדוֹנֵזִיָה, ויַפָּן, ועבד בהאיטי,יָוָן, ואתבְּרִיטַנִיָה. עבודתה הופיעה בOutside, Popular Science, BBC Travel, Vanity Fair, National Geographic Traveller, ו*החדש...קרא עוד
.jpg)
