איך בכלל החלטת מה אתה הולך לאכול קודם?
סינל:הייתי אומר שלכל הנסיעות בחוץ, הירשם תמיד למזנון ארוחת הבוקר. [צוחק] ככה אתה לא צריך לעשות בחירה.
ה:לַחֲכוֹת. אני אוהב את הטיפ הזה.
סינל:[צוחק]
ה:האם זה ספציפי לפיליפינים, אני מניח?
סינל:כֵּן. במיוחד בפיליפינים. אתה יודע, אנחנו נוטים לאכול ארוחת בוקר גדולה מאוד. אנחנו אוכלים אורז בכל ארוחה. וארוחת הבוקר מגיעה בדרך כלל עם אורז שום, והרבה גפנים, אתם יודעים, מדגים יבשים ועד בשרים מרפאים, דרך מרק ואטריות ומרק ועד אטריות מטוגנות ועד אורז דביק. אבל במזנון ארוחת הבוקר הראשון שלנו, הדבר שהכי התרגשתי ממנו היה, ומכיוון שהפיליפינים באמת עוסקים, אתה יודע, רק להיות תוספת כשזה מגיע לחגוג, כל דבר, כל יום הוא חגיגה, אה, ב פיליפינים. אבל, אפילו ארוחת בוקר היא חגיגה אחת גדולה. אתה יודע, אחרי הסיבוב הרביעי שלי סביב שולחן המזנון, חשבתי שסיימתי, עד, אתה יודע, בחלק האחורי של הבית מתגלגל הקדירה הזאת, הבור הזה על בובה. וכמובן, הבת שלי אומרת, "מה זה, אמא?"
כאילו, אני כמו, "אה, אני לא יודע. זה יכול להיות הרבה, אה, מספר דברים. אבל בוא נלך לבדוק את זה." וניגשנו למקום שבו הייתה הקדירה הזו. וכמובן, בתוכה הייתה מנת ארוחת הבוקר הזו שחיכיתי 20 שנה לאכול. וזה נקרא שמפורדו. וזה, אממ, זה מתרגם בערך דייסת אורז שוקולד. אבל, אממ, זה קצת יותר דביק, אבל גם יותר מטופש מדייסה. וזה לא ממש שוקולד כמו שהיית מקבל מחנות ממתקים. זה עשוי מטבלה, שהם, אתה יודע, רק גושי שוקולד, בעצם. אבל הצצנו פנימה-
ה:זה נשמע מדהים.
סינל:כֵּן. כֵּן. כֵּן. כֵּן. אבל זה היה, זה כמו קינוח לארוחת בוקר, אחרי שכבר אכלת כמו ארבע מנות לארוחת בוקר.
ה:וכך, אלוהים, זה בטח הרגיש די רגשי פתאום לקבל את הטעמים האלה על הלשון. כלומר, היה לזה טעם כמו שזכרת את זה? כי לפעמים אני חושב שיש מאכלים כמו הילדות שלי שאני זוכר שהם דבר אחד, ואז אתה חוזר על זה, ומבין שזה משהו אחר. לא כמו, אפילו דבר טוב או רע, זה פשוט שונה.
