רושם ראשוני?
בהנחה שמצאת את הבר, שנמצא בתוךאַרְמוֹן, אחוזה לשעבר במונמארטר ההררית מהמאה ה-19 ומסתתרת מאחורי שערים מברזל יצוק וגנים מגודלים שופעים (תוכנן על ידי לואי בנץ', האדריכל המפורסם שלגן הטווילרי), מיד תרגיש כאילו נכנסת למרחב קדוש. בין אם יושבים בחוץ או מתחת לאטריום הזכוכית המוקף בצמחייה עבותה, או בפנים בחדרים הכהים מכוסי שטיח פייזלי המעוטרים בכיסאות קטיפה אדומים וטפטים בדוגמת עץ, קוקטייל כאן הוא היישר מתוך אגדה למבוגרים בלבד.
לְהִתְקַרֵר. אז מי שם?
הבר מאוכלס בשילוב של אורחי המלון והפריזאים, אבל אף אחד לא מגיע עד לכאן בלי לרצות לראות ולהיראות. עם זאת, הוא מצליח לשמור על תחושת פיתוי המאפשרת לפטרונים שלו להישאר קצת אנונימיים. (לכן, בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי נשארו כאן כשהם עדיין היו זוג.) באופן כללי, יש אווירה רגועה, אבל הם מארחים דיג'ייז רביעי עד ראשון עד 2 לפנות בוקר, מה שלעתים קרובות מושך צעיר רועש יותר (אבל עדיין קלאסי) חוּג הַלְקוּחוֹת.
איך המשקאות?
הקוקטיילים מיוצרים עם סירופים תוצרת בית כמו יין שזיפים מלוח, חליטות כמו רום שעועית טונקה, ומרכיבים טריים שגדלו מהגינה כולל עשבי תיבול ודבש שהכין הבעלים הצעיר והנומרץ, אוסקר קומטט, בעצמו. רבים מהם נקראים על שם סרטים ספרותיים או סרטים קלאסיים; כשביקרנו, התפריט כלל את לורה פאלמר, עשוי עם האפריטיף אמריקנו קוצ'י, מיץ ליים, סירופ סוכר ומרווה טרייה.
שווה להזמין גם משהו לאכול?
בין השעות 19-23, הם מציעים תפריט מגוון של טאפאס. המבחר משתנה, אבל זה עשוי לכלול כבד אווז כבוש בוויסקי בן 10 שנים, בורטינה עם שמן בזיליקום, שרימפס מוגש עם רוטב תאילנדי, או אדמה מוגש עם מלח שום. הרעיון הוא להתאים אותם עם הקוקטייל שלך, אז בקש מהברמן להדרכה.
האם הצוות עשה אותך נכון?
בסופו של דבר הזמנו מהבר במקום מהמלצרית, וזה בהחלט היה מהיר יותר. צוות הבר לא בהכרח מכין קוקטיילים כאילו הם יצירות אמנות כמו כמה "מיקסולוגים" אחרים ברחבי העיר, וגם לא נראה שהם מעוניינים לנהל שיחה.
לסכם את זה: בשביל מה אנחנו באים לכאן?
אתה יכול להרשים לקוח גם כאן, אבל אתה עלול בסופו של דבר לתת לו רעיון שגוי מכיוון שהוא משדר רומנטיקה וחושניות.
