ביקורת: The Laslett

איך זה פגע בך כשהגעת?
הודות לתסריטאי ובמאי הקולנוע ריצ'רד קרטיס, נוטינג היל היא כמעט יעד לחופשה בפני עצמה. אז זה מוזר שהוא לא קיבל מלון הגון עד 2015. ה-Laslett מאוד במקום שלו - קצת בוהו, הרבה סוויש. הוא תופס חמש אחוזות ויקטוריאניות מסוידות לבן במרחק מעידה קצרה מתחנת הרכבת התחתית נוטינג היל גייט. בפנים, ערכת הצבעים הלבנה-אפורה המאופקת ורצפות הפרקט משופעות עם ריהוט מעניין של סוחר העתיקות בהמשך הדרך ואמנות מבריקה של ברברה הולניצקי. בנוסף, יש ספרייה עמוסה בעיצובים וחנות מסוגננת.

איך הקהל?
מי שרוצה מלון יוקרתי אבל מעדיף לא לישון בכאוס של מרכז לונדון. תמצאו כאן גם תושבים מקומיים, שמתעדכנים על קפה בבר.

הדברים הטובים: ספר לנו על החדר שלך.
בחדרים יש קירות אפורים יונים עמוסים באמנות וחלקים מעניינים של רהיטי וינטג'. בכולם יש מקום לשולחן כתיבה, ובסוויטות יש מקום לשולחן אוכל קטן.

מה דעתך על הדברים הקטנים, כמו מיני בר או מוצרי מקלחת. משהו מזה מוצא את דרכו למזוודה שלך?
ספרי פינגווין מאירים את המדפים, והמיני בר הוחלפו ב'בר גדול' המצויד במבחר אינסופי של דברים חיוניים, מג'ין Sipssmith ועד תחתונים מפוארים.

בבקשה תגיד לנו שהשירותים לא יאכזבו אותנו.
חדרי הרחצה עם אריחים מטרו כוללים מקלחות גשם ומוצרי Ren.

אולי הנושא החשוב מכולם: Wi-Fi. מה המילה?
לְשַׁחְרֵר.

משהו בולט בשירותים ותכונות אחרות? בין אם זה טיפול בילדים, חדרי כושר, מכוני ספא, אפילו חניה - כל מה שדבק בכם.
לבר יש מרפסת קטנה ומקסימה ומגיש בהגיון בראנץ' יוקרתי עד 16:00.

שורה תחתונה: שווה, ולמה?
ה-Laslett הוא בסיס מסוגנן ובמחיר סביר באחת השכונות החכמות ביותר של לונדון.