בסדר, תגדיר לנו סקירה כללית.
אני אתחיל עם ראש למעלה: זה כןבצורה מדהימהקשה למצוא. אבל ברגע שאתה מגיע, אתה נכנס דרך שער, במורד חצר ארוכה, ונכנס למלון, מה שגורם לתחושה שאתה נמצא בפאלאצו הפרטי (והמאוד הפרטי) שלך. ולמרות שהוא בקצה האחורי של התעלה הגדולה, הוא דחוס להפליא - שונה לחלוטין מגריטיאוֹשל דניאלאווירה.
אז איך הקהל?
בעלי עקבים טובים מאוד, טעם מעודן, פוליגלוטים...סוגי המטיילים שללא ספק היו הבעלים של ארמון משלהם, אילו היו באמת ונציאנים. אפשר בהחלט להניח שזו לא הפעם הראשונה שלהם בוונציה; הם ידעו בדיוק מה הם רוצים על ידי חיפוש והזמנת Venart.
ספר לנו על הצ'ק-אין. איך היה?פשוט מאוד. המקום קטן, ומרגיש יותר כמו בית מפואר עם מבחר חדרי שינה, מה שאומר שאתה אף פעם לא מתחרה עם עדר של אורחים על תשומת הלב של הצוות (הקשוב מאוד, המקצועי). הם יובילו אותך מיד למעלה לחדר שלך, שנפתח על ידי מפתח שלד כבד ומקסים לחלוטין, כמובן.
ספר לנו הכל על החדר שלך.
מרגש. מְפוֹאָר. סוג החדרים שמרגישים כאילו נכנסתם למאורה של קזנובה. טפטים למישוש, מיטות אפיריון עטופות בקטיפות חומות, סוג של עודף שמרגיש בדיוק כמו שצריך. עם זאת, יש מספיק נגיעות מודרניות לאורך כל הדרך כדי לגרום ל-Venart להרגיש בהחלט גם עכשיו, כולל יצירות האמנות והאמבטיות המודרניות. יש בו את ההוד של ה-grande dames, בלי שום אבק. קבלו את סוויטת גראנד קאנאל לנוף אל מעבר לגן האחורי אל נתיב המים.
יש עוד הערות שאתה רוצה לרשום?
Wi-Fi היה מהיר וחינמי. מיני-ברים היו מצוידים היטב. לשום דבר מעבר לעיצוב לא היה גורם וואו רציני, אבל זה לא היה צריך.
מה עם האוכל, או שירות החדרים? משהו ששווה להזמין?
מסעדת GLAM עטורת כוכבי מישלן מכינה פסטות וסלטים יוקרתיים. החלל קטן ומעודן, וכלל לא סצנה כמו, נגיד, הבר ריבה בגריטי. האוכל מושלם, אבל אתה צריך לאכול כאן רק לילה אחד; לך למקום עם יותר אווירה לשארית הזמן שלך. אתה יכול לשתות תה בגינה וקוקטיילים בסלון, אבל אין בר לשבת בו, כשלעצמו.
אז, בשורה התחתונה: שווה את זה, ולמה?
לגמרי שווה את זה. פרטי, מפואר... כאילו נכנסת לעולם ונציאני סודי, בלתי ידוע להמוני המטיילים שאורזים חלקים אחרים של העיר.
.jpg)
