ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
רוח הים מעלה אותך לקומה השנייה, שם היא מרגישה חופית בפנים, אבל בלי שום שמץ של קיטש ימי. עץ מולבן ומקומות ישיבה בכחול חיוור הם רקע רגוע לפעולה סואנת: המטבח שומר על ציר השרתים, מוציא מגשים מהבר-raw bar, פיצה מתנור עצים, וגם מנות פסטה ופירות ים.
איך היה הקהל?
הקהל הוא בדיוק זה - קהל - והם בדרך כלל ממלאים כל מושב, לילה אחר לילה, במיוחד בחודשי הקיץ. יש משפחות, מסיבות גדולות וזוגות שמדברים זה לתוך האוזניים של זה בבר, ונראה שכולם מאוד אוהבים פירות ים וחולקים כמה מנות. זה תוסס, אבל יש מספיק מקום בין השולחנות כדי שהסועדים יוכלו להתמקם בכמה מנות.
מה עלינו לשתות?
פירות ים מתחננים לבן נוצץ איטלקי, שיש במקום בשפע. יש גם מבחר טוב של יינות אדומים, והקוקטיילים המיוחדים הם קלילים וחוף עם ג'ין, טקילה ורום כולם זוכים לטיפול הכוכב. אבל פינוק המשקאות הגדול מכולם עשוי להיות מבחר הבירה של דרום קרוליינה, שעומקה 17 זנים.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
מכיוון שזו המסעדה האחות לזית ברעַלצ'רלסטוןבאי ג'ונס, הגיוני שיש לו גם נטייה איטלקית, אם כי מתפרשת דרך עדשת החוף. בתפריט יש המון ששווה לנסות, אז שקול לחלוק צלחות במקום לפנק את עצמך, ושכנע את הקבוצה ללכת על כל פסטה תוצרת בית (במיוחד הפפרדלה העונתית), בתוספת פיצה וכל דבר ירוק. המסעדה תומכת גדולה בחוות מקומיות, כך שהירקות והסלטים תמיד מתאימים.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
המטבח מלא באנשים שעובדים קשה כדי לחטוף פריטים בזמן, וצוות המלצרים עומד באתגר להביא אוכל לשולחן במהירות. השרתים בקיאים ורגועים, ויכולים לעזור להדריך אתכם באירוע רב מנות עוד לפני שהשמש שוקעת.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
אם אתם באי סאליבן, אז OD (כפי שהוא מכונה בחיבה על ידי המקומיים) צריכה להיות הבחירה הראשונה. המקומיים גם עושים את הטרק לאי לימי הולדת, להרשים את החברים ללילות מחוץ לעיר, ולארוחת בראנץ' יוצאת דופן בכל עת.
