ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
ישנם שני מיקומי יום צ'ה, אבל הראשי, השוכן בקומה השנייה של בניין מסחרי במרכז, בעל חלל פתוח וטונות של אור שמש טבעי, הודות לחלונות מהרצפה עד התקרה הנמתחים לאורך השטח הצר. חֶדֶר. זה לא נראה כמו המסעדה הסינית הטיפוסית שלך - אין הרבה מוטיבים סיניים, והמבטאים של הלבנים, האבן והזהב הוורד ירגישו באותה מידה בבית ברובע הבשר של ניו יורק.
איך היה הקהל?
ארוחת הצהריים יכולה להיות מאוד עמוסה בקבוצות קטנות - בעיקר חברים שמתעדכנים, או עמיתים שנהנים משעת הצהריים שלהם. הקהל נוטה צעיר, הודות לדים סאם המפורסם באינסטה.
מה עלינו לשתות?
תה שחור עם תמרים אדומים, תה כוסמת קלוי, חרצית - המשקאות החמים האלה שונים ממסעדות קנטונזיות מסורתיות. משקאות קלים וקוקטיילים מוצעים גם כן.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
בעוד שרבים נמשכים ליאם צ'ה בגלל המנות הידידותיות לאינסטגרם שלה, כמו char siu bao (לחמניות חזיר מנגל) בצורת ראשי חזיר מצוירים ולאו שה באו (לחמניות רפרפת מותכת) שנראות כמו פרצופים של אימוג'י, הגימיקים לא פוגעים מאיכות האוכל. תפריט ארוחת הצהריים חורג הרבה מעבר לטריטוריה של כופתאות (אם כי יש הרבה כאלה, מסורתיים וחדשניים), עם צלחות קטנות כמו מפרק חזיר בבישול איטי ומגוון מגוון של ירקות, כולל כמה אפשרויות אורגניות, שהוא מחזה לא שכיח אך מבורך במסעדה סינית בעיר הזו.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
בשעות השיא של ארוחת הצהריים, הצוות ממהר להפליא, אבל ברגע שתסמן מישהו, כל שאלה לגבי התפריט תענה בקלות.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
יום צ'ה הוא יציאה מהנה מחוויית האוכל האופיינית, הודות לעיצוב האופנתי שלו ועיצובי הדים סאם החמודים. אבל קצב השירות בשעות השיא יכול לגרום למקום להרגיש הכל מלבד רגוע.
