מה היו הרושם הראשוני שלך כשהגעת?
דגלי קוריאה וקולומביה, כמו גם חולצות טריקו שונות, תלויים על חוט מעבר לתקרה. יש רהיטי עץ שעבר מזג אוויר, תא דיג'יי, קירות עם גרפיטי, כדור דיסקו, מזרקת גן ופוסטרים שונים תלויים על הקירות. המקום רועש ומהנה, ומרגישים שכולם נהנים ברגע שנכנסים.
איך הקהל?
הקהל מעורב, עם הרבה זוגות שכונתיים עם ילדים בגרירה, כמו גם קבוצות חברים, ומדי פעם סועד סועד חוטף ביס מהיר אולי בדרכם לעבודה.
מה עלינו לשתות?
תפריט המשקאות מציע מבחר נחמד של בירות מהחבית, כמו גם כמה בקבוקים קולומביאניים וקוריאניים. קוקטיילים טעימים והבאטיטוס (שייקים קולומביאנים) עמידים לאפס טעימים.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
אתה לא הולך לאסקלה בשביל אוכל מפואר בציפוי עדין. אתה הולך לכאן כי אתה משתוקק לאוכל טוב - מהסוג שהאבואליטה שלך עשויה להכין - מלא בטעמים וכמעט נופל מהצלחות. לא בהכרח הייתם חושבים שטעמים קוריאניים וקולומביאנים יכולים לעבוד טוב ביחד, אבל איכשהו הם כן. דוגמה לכך, ה-K-Town Rice con Pollo, הכולל אורז מטוגן קימצ'י וקוקוס עם אפונה, עוף מגורר, רוטב עגבניות חריף ומעליו ביצה של חבר. תרופה מושלמת להנגאובר.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
ידידותי ופטפטני, אתה מקבל את התחושה שהצוות נהנה בדיוק כמו הסועדים.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
המקום די סוער, אז אף אחד לא ינתף עין אם ילדכם בן השש יחליט להתפרץ באמצע ארוחת הערב. זה המקום לרכז את החבורה, בין אם הם קבוצת חברים או כל המשפחה לארוחת בראנץ'.
