ביקורת: וילה ג'ין

מה היו הרושם הראשוני שלך כשהגעת?למרות מיקומה של רובע העסקים המרכזי והאסתטיקה החצי-תעשייתית, המאפייה המודרנית הזו מרגישה ביתית יותר ממה שהיא צריכה, לא מעט הודות למערך הנפלא של הניחוחות שמקבלים את פניכם כשאתם נכנסים. יש הרבה זכוכית ופלדה אבל ריח הלחם והעוגיות מוריד יפה את הקצה.

איך הקהל?זה ממש מעורב: קבוצות של תיירים שמתדלקים ליום, ומקומיים שמחפשים חווית ארוחת בוקר מוגבהת. ישנה חיוניות נעימה במקום, והיא מהווה התחלה ממריצה ליום.

מה עלינו לשתות?בנוסף להיצע של כל המשקאות המועדפים עליך עם קפאין, כולל מבחר מפתה של תה ולאטה מיוחדים, יש גם אפשרויות משקה. לקבוצות, יש בלאדי מרי חזק ובר מימוזה המובאים ישירות לשולחן שלכם, כמו גם יינות, שנמזגו טריים וקפואים. לבעיטה נוספת, יש גם מבחר קוקטיילים של בוקר שבהחלט יכניסו אתכם לאווירה של חופשה להמשך היום.

אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.יש מגוון של דקדנס שמתרחש בתפריט האוכל הראשי. בקצה הבריא של הספקטרום, יש קערות דגנים וטוסט אבוקדו בכל מקום עם ביצים עלומות. בצד היותר חוטא, יש את מטבל גבינת הפימנטו, לחם הבננה המוקצף עם חמאה מוקצפת, וקערת ההנגאובר המתאימה לעיר, עם צלעות קצרות וגריסים. והמנה המפנקת מכולן יכולה להיות הקרוק מאדאם שטופת הבשמל והגרוייר. בתפריט יש קטע שכותרתו The Biscuit Situation, שמציע להם כל דבר, החל מחמאה רגילה ועד עוף מטוגן. אם עדיין יש לך מקום (גם אם אין לך, באמת), אל תשכח להוציא כמה מהעוגיות הטעימות שלהם כשאתה עוזב

ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?שירות ארוחת הבוקר שנעשה היטב הוא התחלה עליזה ומאשרת חיים של היום, והצוות הצעיר כאן עושה זאת באדישות. קפה (ניו אורלינסהוא אעיר קפה נהדרת) מכוסים, ואפילו מים מועברים בהתלהבות. ושיחת עיצות דרך התפריט בהחלט מעודדת אותך.

מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?זהו שינוי נהדר לנקניקיות ולביצים הרגילות של סועדים רגילים, בחלל שהוא בו זמנית מסביר פנים ופונקציונלי.