קויאנהנוקטת בגישה מעט שונה לקולקציות האביזרים שלה. במקום להרים את מראה הסתיו עכשיו - כמו שמעצבים עושים לשבוע האופנה - שני המייסדים, קרלה גאלרדו ושילפה שאה, אוצרות את הקולקציות שלהם על סמך מדינות בהן ביקרו. השיטה שלהם: ביקור ביעד, קח השראה מהאנשים והמראות סביבם, צוותים עם אומנים מקומיים כדי ליצור מוצרים במהדורה מוגבלת, ולתת חלק מההכנסות לצדקה: מים. כל הנסיעות האלה אומרות שהצמד הפך לטבעונים על הכביש - ויודעים להיראות די נהדר גם בזמן שהם מגיעים ליעדים מחוץ לשבילים. ביקשנו מהם למלא אותנו איך הם גורמים לכל זה לקרות.
מה הראשון…
...דבר שאתה עושה כשאתה מגיע לשדה התעופה?
KG: ברגע שאנחנו עושים צ'ק-אין, אני פשוט מתכונן לטיסה שלי. בדרך כלל הנסיעות שלנו ממש ממש ארוכות - לוקח לנו בערך יום להגיע ליעדים שלנו. אני ממש צמא וממש קר במטוס. אני מצטייד במים וגם בחטיפים, אבל זה עד כדי כך, כי אנחנו בדרך כלל בדיוק בזמן לטיסות ולהתרוצצות. אנחנו מקבלים מים, אוכל ומגזינים וקופצים למטוס. אנחנו באמת בקושי עושים את הטיסות שלנו.
SS: הדבר הגדול בלהיות מייסדים משותפים הוא שאנחנו יוצאים לטייל הרבה ביחד. בדרך כלל הדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיע לשדה התעופה הוא להתקשר לקארלה. מי שמגיע ראשון אחראי להשיג קפה ומים. בדרך כלל אנחנו נפגשים אחרי האבטחה. בהתאם לשעת הטיסה, לרוב אקנה גם ארוחה, כי כיום עם חברות התעופה אי אפשר לדעת. אני שונאת להיות רעבה. בדרך כלל אוודא שיש לי את כל מה שאני צריך בכבודה. אני אבדוק שוב שהטלפון שלי טעון, האייפוד שלי טעון לטיסה. אני דואגת שיהיה איתי צעיף למטוס, אני נוהגת לאחסן זוג גרביים וזוג כפכפים לשירותים. המים, החטיפים, הקפה ולוודא שעמיתיי לעבודה נמצאים ממש לידי.
...דבר שאתה עושה כשאתה עולה על המטוס?
KG: הטיסות שלנו די ארוכות, ואנחנו מנסים לבצע עבודה גם בטיסה. בדרך כלל מדובר בטיסות לילה, אז אנחנו רגילים להישאר ערים עד מאוחר. ברגע שאנחנו עולים למטוס, ממש קר לי, אז אני נוסע עם צעיף אחד בכל טיסה. זה צעיף האינסוף שלנו. אני יכול להחזיק את זה על הצוואר שלי, ואם זה מתחמם קצת אני יכול פשוט לבטל לולאה אחת. זה הופך גם לקפוצ'ון. אני גם מביא שמיכה משלי כי נהיה לי סופר קר.
SS: היא מניחה אותו מעל ראשה כשהיא מתמקמת והיא נעלמת בתוכו. החלל הקטן הזה [המושב] הופך לבית שלך לשמונה עד עשר השעות הבאות, אז אני מתייחס אליו כמו למעון הקטן שלי. אני מאחסן את מה שאני יכול למעלה ולוקח את הספר שלי. אני תמיד שאפתן ואני חושב שאני הולך לקרוא.
KG: היא לא קראה ספר מזמן! יש לה שני ילדים, אז היא אומרת שזה הסיכוי היחיד.
SS: בדרך כלל אני נרדם בעמוד השלישי. אני מוציא את המים שלי, אני מוציא את הגרביים שלי, אני מאחסן את הארנק שלי מתחת. שמתי את המחשב שלי במושב האחרון. בדרך כלל יש לי את השמיכה עליי בחמש הדקות האחרונות. ממש ממש נעים לי. זה כמעט כמו להתפנק ליד הטלוויזיה בסוף יום ארוך; אני פשוט מרגיש נוח.
...דבר שאתה עושה כשאתה נכנס לחדר המלון שלך?
SS: אני מוציא את הנעליים ומסדר אותן; אני רואה את קרלה מוציאה את המשקפיים ואז אני הולך בעקבותיה. אני מוציא את המחשב שלי ומניח אותו על השולחן. אני אוהב לקרוא את כל הדברים שנמצאים בחדר המלון. אני אפילו אקרא את הסעודה בחדר, את חומרי הנסיעות. אני אוהב לקרוא את כל החוברות. אני רוצה לדעת כל מה שיש למלון להציע לי.
KG: בדרך כלל אנחנו טסים לילה, ובדרך כלל מגיעים לשם בבוקר או אחר הצהריים, ואנחנו צריכים למהר למלון שלנו ואז להתקלח ולצאת לפגישות. שגרת היציאה למלון וההתיישבות מלחיצה. בדרך כלל יש לנו חצי שעה במלון להירגע. אני די אנאלי. אני שונא לשים את הבגדים שלי במזוודות, אז הדבר הראשון שאני עושה הוא לפתוח את המזוודה שלי ולתלות את כל החולצות שלי וכל מה שאנחנו לוקחים לטיול. ואז אני פשוט קופץ ישר למקלחת. אנחנו תמיד חולקים חדר, ואנחנו עובדים גם בלילה.
...מילה שאתה מנסה ללמוד בשפה המקומית?
KG: בעיקר המילים להתנייד. זה תלוי גם במדינה. אני מאקוודור, וספרדית היא שפת האם שלי, אז הצלחנו לדבר בדרום אמריקה. משפחתה של שילפה היא הודית ודוברת את השפה. המדינה האמיתית הראשונה שלא ידענו את השפה הייתה יפן. זה היה ממש קשה, כי הרבה אנשים לא מדברים אנגלית, וזו מדינה של כל כך הרבה נימוס וכבוד. "תודה" היא המילה הראשונה שלמדנו. אבל ביפן, יותר מהשפה למדנו את הנורמות - מי יוצא ראשון, מי הולך ראשון במעלית. הכל נקי במיוחד, לא שותים קפה ברחוב; הייתה לנו חברה שעבדה שם שאומרת שהיא מגניבה את הקפה שלה מהחנות בדרכה למשרד. כל הנורמות האלה כל כך מרתקות ואתה לא לומד את זה עד שאתה שם ומקיים אינטראקציה. זה סוג השפה שאתה לומד, יותר ממילים אמיתיות.
מה האחרון…
… דבר שאתה עושה בחדר המלון?
SS: בדרך כלל אנחנו אורזים את החפצים שלנו, ואני תמיד עושה את מה שאני מכנה בדיקת 18 נקודות. יש 18 מקומות שונים שבהם נוכל אולי להשאיר דברים, וזה די פשוט נתקע. אני עובר דרך חדר האמבטיה, המקלחת, מתחת לשולחן העבודה, על השולחן עצמו. זה רק עוזר לך לזכור איפה כל הדברים שלך נמצאים, בעצם.
...לפני עזיבת יעד?
KG: יותר מכל, אנחנו מתחילים ליצור רשימה של דברים שאנחנו רוצים לעשות. מהמקומות התיירותיים הנפוצים ביותר, אנחנו מנסים להימנע. יש לי רשימה של מקומות שאנחנו רוצים ללכת אליהם בזמננו הפנוי, ואנחנו מבקרים בהרבה חנויות. העיצובים שלנו, האסתטיקה שלנו, ההשראה הזו מגיעה מדברי הטבילה שאנחנו עושים ומהאופנה המקומית. זה מדהים, למשל, פשוט ללכת לבוטיקים היפניים ולראות באילו סגנונות יש. עבורנו, בילינו לא מעט זמן בחנויות, ואני גם יוצר רשימת משאלות לקניות. אם יש לנו זמן פנוי, בשבילי, אנחנו תמיד כאילו אפשר בבקשה ללכת לחנות? אני מנסה לבצע את הרכישות האלה ברגע האחרון.
SS: אי אפשר לעשות כל מה שאתה רוצה לעשות. אז אנחנו בעצם מנסים לתפוס ולכתוב את מה שפספסנו כדי שנזכור. רוב האנשים מכינים רשימת בדיקה לפני, אנחנו מכינים אחת כשאנחנו שם.
KG: בפעם הבאה שנלך ליפן, הטיול שלנו הולך להיות אפילו טוב יותר. הייתה לנו שם חוויה מדהימה שלא הייתה תיירותית בכלל.
