כשפגשתי את בעלי לפני יותר מ-15 שנה, הוא חי באוקיינוס השקט בכל הקדושים, כפר חקלאי ודייגים בהצטיינות במכה של גלישה בחצי האי התחתון באחה. התחלתי לבלות שם באמצע שנות ה-90, ומצאתי לא רק יופי טבעי מדהים אלא גם גן עדן לאוכלים, הודות לטאקו השונים ברחוב, ה-huevos rancheros כמעט בכל בית קפה מקומי, ובאופן מפתיע ביותר, מסעדה איטלקית יוצאת דופן אחת, קפה סנטה פה (שהתחיל על ידי גולה מילאנו ואשתו האמריקאית הזוהרת) שזכה לתשומת לב ראויה מאוד לאורך השנים.
עד לאחרונה, היו הרבה שפים איטלקיים וקליפורניים פורצי דרך, אבל היעדר בולט של שפים מאזורים אחרים במקסיקו. אבל החורף הזה שמתי לב שזה מתחיל להשתנות. אדורן פרר ודפנה מויורגה (ממקסיקו סיטי ומיצ'ואקן, בהתאמה) פתחו משאית אוכל מסוגננת במיוחד,לה חוליטה, שמגיש את הסביצ'ה הכי טוב שטעמתי. המרכיבים שלהם הם לא רק הכי טריים שאפשר (אני בטוח שהקסם הניכר שלהם לא פוגע ביחסים עם הדייגים המקומיים) אלא גם יצירתיים וטעימים בטירוף.
המשאית מקימה חנות מול הפארק של העיר, והיא ליד תחנת האוטובוס - מקום התכנסות טבעי.
לה Mujeres de La Chulita! אדורן פרר (גם היא שחקנית שהופיעה רבות על הבמה במקסיקו סיטי וכן במספר סרטים) נמצאת משמאל ודפנה מויורגה (שפית מנוסה) מימין. הם חברים כבר 15 שנה.
תראה את החיוכים האלה! איזה סונריסאס! דפנה ואדורן רוקמות את סגנון הרטרו שלהן.
התפריט משתנה מדי יום. באחד הימים שאכלנו שם, הם התנסו (בהצלחה) עם המבורגרים של פירות ים על גליל מעט מתוק.
הסגנון שלהם - מסביר פנים, עליז ונועז - הוא חלק גדול מהחוויה. אבל האוכל הוא מה שגרם לנו לחזור שוב ושוב.
סביצ'ה מס' 1: צדפות, צדפות ומרלין מוגש עם תירס, פובלנוס ואבוקדו; סביצ'ה מס' 2: בסגנון תאילנדי עם חלב קוקוס וקארי ירוק; סביצ'ה מס' 3: שרימפס עם מנגו ואננס, הכל מוגש על טוסטאדות פריכות.
סביצ'ה "לה חוליטה": שרימפס, מנגו ואננס טעימים יותר מעוטרים בשומשום, אבוקדו וכוסברה.
