כשאתה מטייל בגובה 30,000 רגל, אתה כנראה לא מצפה לפחד בריאותי פתאומי. אֲבָלמצבי חירום רפואיים באווירלקרות בתדירות גבוהה יותר ממה שאתה עשוי לחשוב. בעוד שמינהל התעופה הפדרלי (FAA) אינו עוקב אחר אירועים רפואיים במטוסים, בעוד אמחקר 2013פורסם בNew England Journal of Medicine, חוקרים העריכו כי קיים מצב חירום רפואי בטיסה באחת מתוך 604 טיסות, או 16 מקרי חירום רפואיים לכל מיליון נוסעים. לדברי החוקרים, המחלות השכיחות ביותר המתעוררות במטוסים כוללות התעלפות (איבוד הכרה עקב ירידה בלחץ הדם), בעיות נשימה, הקאות ותסמינים לבביים.
אז מה קורה כשיש נוסע חולה במטוס?ה-FAA דורשלכל חברות התעופה המסחריות בארה"ב יהיו דפיברילטורים חיצוניים אוטומטיים וערכות רפואיות חירום המצוידות בציוד החייאה בסיסי ותרופות בטיסות, כמו גם הדרכת החייאה, עזרה ראשונה ודפיברילטור לכל אנשי הצוות. אבל כמובן, במצב חירום רפואי אמיתי, רופא על המטוס שלך הוא הקלה מסיבית - ולעתים קרובות, יש כזו. "הסקירה האחרונה מצאה שב-30 עד 60 אחוז מהטיסות יש איש מקצוע רפואי על הסיפון", אומר JD Polk, DO, רופא אוסטאופתי וקצין רפואי בכיר במינהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (NASA).
ובכל זאת, הרופאים, באופן לא מפתיע, מוגבלים למה שהם יכולים לעשות במטוס. ויליאם בריידי, MD, פרופסור לרפואת חירום במערכת הבריאות של אוניברסיטת וירג'יניה, נקרא מספר פעמים למקרי חירום רפואיים באמצע הטיסה. הוא מדגיש שחשוב לזכור שמטוס מסחרי אינו יחידה רפואית מעופפת, וייתכן ש"ייתכן שיש לך רופא מוכשר [על הסיפון] המומחה בטיפול בבעיה רפואית ספציפית ולא טיפל בבעיה הנידונה. במשך שנים." אבל זה לא מנע מהרופאים להגביר כאשר קולה של דיילת הכריז ברמקול הרם, "האם יש רופא על הסיפון?" הנה מה שקרה כשאנשי המקצוע הרפואיים האלה ענו לשיחה:
אימה באמצע טיסה
"אחת הקריאות היותר בלתי נשכחות שלי לתפקיד הייתה בטיסה מארה"ב לאוסטרליה. באמצע האוקיינוס השקט, אישה צעירה סבלה מכאבים בחזה, וזו תלונה מרתיעה אם המטופלת תזדקק לטיפול רגיש בזמן אלפי קילומטרים מבית חולים. פתחתי את קופסת האספקה ומיד הרגשתי עירום, מוקף באנשי מקצוע לא רפואיים ובאוסף קצת אקראי של אספקה.... הייתי חמוש בסטטוסקופ במראה פישר פרייס ביד אחת ובשקית של מיני בייגלה ביד השנייה. מנסה להחליט מה יהיה יעיל יותר בטיפול בחולה הזה בזמן שהנוסעים נעצו בי מבט כאילו זו תאונה בצד כביש מהיר. למזלה של המטופלת, כאבי החזה שלה היו שילוב של אסטמה וחרדה וטופלו בקלות באמצעות משאף, קומפרסים קרירים, מיקום הגוף ותמיכה רגשית. כשחזרתי למושב באוטובוס, הדיילת הודתה לי והניחה צלחת פירות על המגש שלי. היא אמרה, 'עבודה יפה. אם היית שמה IV, היינו משדרגים אותך למחלקה ראשונה'. אולי בפעם הבאה."-דיוויד ג'יי מתיסון, MD, MBA, רופא חירום לילדים ומנהל רפואי אזורי אמצע-אטלנטי עבור PM Pediatrics, בבת'סדה, מרילנד
קריאה מכרעת
"אני רופא כף רגל. כשהייתי בשנה הראשונה של התמחות, טסתי עם אחותי מפורטו ריקו לניוארק והייתה הודעה שביקשה מרופא בבקשה לבוא לקדמת המטוס לעזור לחולה. נוסע... שם חזרתי מחופשה במכנסי ג'ינס קצרים קרועים, שיערי קלוע בחרוזים מהחוף, לבוש כנער, שכונה 'הרופא על הסיפון'. הנוסעים במטוס בהו כשקמתי ועשיתי את דרכי לחזית החולה היה גבר בגיל העמידה שזה עתה עבר ניתוח גדול ועזב את בית החולים, בניגוד לייעוץ רפואי, כדי להגיע הביתה לחופשת החורף. הוא הזיע מאוד, סבל מקשיי נשימה וכאבים בחזה, והיה לו דופק מהיר. נתתי חמצן אבל הוא החמיר... הדבר הראשון שעלה לי לראש הוא שיש לו תסחיף ריאתי. (קריש לריאה) הטייס שאל אותי, 'מה אתה רוצה לעשות?' בגלל שהייתי כל כך צעיר, הייתי קצת המום, אבל אתה לא יודע למה אתה מסוגל עד שמכניסים אותך למצב הזה אז, הסברתי שהמצב מסכן חיים והיינו צריכים לנחות. אחרי שיצאתי מתא הטייס, הוא הודיע שננחת בברמודה לעולם לא אשכח כשנחתנו, נוסע אחד הצביע עליי והכריז בקול רם, "זו הבחורה שהפילה. המטוס!"-רבקה פרותי, DPM, רופאה וכירורגית לכף הרגל, טיפול בכף הרגל של מנהטן
היא אמרה, 'עבודה יפה. אם היית שמה IV, היינו משדרגים אותך למחלקה ראשונה'.
תינוק על הסיפון
"בדצמבר 2009, הייתי בטיסת סאות'ווסט איירליינס משיקגו לסולט לייק סיטי כששאלו אם יש רופא על הסיפון כי אישה הייתה בלידה. עכשיו, זה נפוץ יחסית שיש מצבי חירום רפואיים על הסיפון אבל לידה על הסיפון זה נדיר ביותר הרגשתי קצת פאניקה כי אני רופא פנימי ואני דואג בעיקר למבוגרים... אבל הרמתי את ידי לעזור הלכתי לחלק האחורי של המטוס לדיילות גברת בלידה על הרצפה, שהתברר כארבעה שבועות מתאריך היעד שלה, נוסעת לסולט לייק סיטי לאימוץ שבו גרו ההורים המיועדים. אחות פסיכיאטרית ואחות ילדים התנדבו לעזור גם אנחנו הרחק מהגעת בסולט לייק סיטי וראיתי שראשו של התינוק מתעטר... זה היה רק עניין של 15 דקות, ונולד תינוק בריא לאחיות היו זוג מספרי איפור עם קצה מעוגל, אז השתמשנו באלו כדי לחתוך את חבל הטבור והשתמשתי בשרוכים שלי כדי לקשור [אותו]. כמה נוסעים עם ילדים גם נתנו לנו שמיכות. הטייס הודיע על הלידה ואמר בצחוק, 'יש לנו פרצת אבטחה - מצאנו נוסע נוסף על הסיפון בלי תעודת זהות ובלי מזוודות". כולם מחאו כפיים וזה הרגיש ממש משמח. בגלל שזה היה אימוץ פרטי, עד היום אני לא יודע את שמה של הגברת. אבל שנה לאחר מכן, קיבלתי מכתב בדואר עם תמונה של ילד בן שנה במעיל טיסה של חיל האוויר. האמא והאבא שאימצו את התינוק הודו לי על הלידה ואמרו לי שהכינוי שלו הוא 'הסילון'. הייתי כל כך אסיר תודה על הסגר הזה".- ג'ון סראן, רופא MDVIP המזוהה עם בית החולים אדוארד בנפרוויל, אילינוי
מרגישים את הלחץ
"גבר צעיר התעוור לפתע בעין אחת כשהגענו לגובה שיוט. כשהגעתי למושב שלו, ראיתי שיש לו אישון מורחב, והוא אמר לי שהוא בדיוק עשה הליך עיניים לתיקון רשתית מנותקת. הייתי מודע לכך שההליך מצריך רופא עיניים להחדיר בועת גז לאמצע גלגל העין, שתלחץ קלות על הניתוק למשך מספר שבועות עד שיכול להיווצר אטימה בין הרשתית לדופן העין. בנסיבות רגילות, העין סופגת את בועת הגז לאורך זמן. הבעיה כאן הייתה שכאשר המטוס הגיע לגובה שיוט בלחץ תא נוסעים של 8,000 רגל, זה גרם לבועה בעינו להתרחב ולחיצה על העורק בחלק האחורי של הרשתית שלו, מה שממוטט את העורק ועיוור אותו... שאלתי את הטייס אם הוא יכול לאפס את הלחץ בתא מ-8,000 רגל ל-2,000 רגל. בגלל הרקע שלי ברפואת תעופה וחלל, הבנתי שזה יגדיל את כמות האוויר בתא הנוסעים, והמנוע יצטרך לעבוד קצת יותר קשה ולשרוף יותר דלק, אבל זה יעזור למטופל. למרבה המזל, הטייס חישב שיש להם מספיק דלק כדי לבצע את ההתאמה הזו והוא איפס את הלחץ בתא הנוסעים. זה אפשר לבועת הגז בעינו של הנוסע להתכווץ, והוא חזר מיד לראייה".- JD Polk, DO, רופא אוסטאופתי, קצין רפואי בכיר במינהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (NASA), ועוזר מזכיר לענייני בריאות וקצין רפואה ראשי של המשרד לביטחון המולדת האמריקאי
היינו במרחק של כשעה מהגעת בסולט לייק סיטי וראיתי שראשו של התינוק מכתיר...
הקלה גדולה
"לפני ארבע שנים, כשהייתי מתמחה בכירורגיה, הייתי בטיסה מטוקיו ללוס אנג'לס כשעניתי על הדף העילי של רופא. הדיילת הובילה אותי לחלק האחורי של המטוס שם הייתה 65 שנה זקן שלא היה מסוגל להטיל שתן הוא נראה מאוד לא נוח, ואמר שיש לו היסטוריה של ערמונית מוגדלת הנוירוטרנסמיטרים שעוזרים לערמונית להירגע מכיוון שהשופכה עוברת ישר דרך הערמונית, אם הערמונית לא נרגעת, אתה לא יכול לתת שתן, מה שיכול לגרום לכאבים עזים ואולי לקרע בשלפוחית השתן ויעברו יותר משש שעות עד הנחיתה, אז קיבלתי את הערכה הרפואית ובדרך נס היה לה קטטר של פולי בתור מתמחה, הייתי רגיל לשים המון צנתר פולי לפני הניתוח אז עלינו למעלה לפינת האוכל מהמחלקה הראשונה, שם זה היה יותר פרטי ושכבתי עליו. עיקרתי את הצנתר כמיטב יכולתי, והשתמשתי בלידוקאין מהערכה כדי להרדים את הצנתר. הכניס אותו. זה התחיל מיד לנקז שתן, ומצאתי בקבוק מים לשים בקצה השני של הצנתר כדי לאסוף אותו. הוא מיד התחיל להרגיש טוב יותר. כשעה לאחר מכן בזמן שישנתי, הביאה הדיילת חופן חטיפים ובקבוק שמפניה מהמחלקה הראשונה".- Hyuma Leland, MD, רופאה תושבת בחטיבה לכירורגיה פלסטית ומשחזרת באוניברסיטת דרום קליפורניה
טרגדיה בשמיים
"בסביבות חג המולד 1997, הייתי בחופשה עם אשתי והילדים שטסו מניו יורק למיאמי כשהדיילת הודיעה שהם מחפשים רופא. שאלתי מה אני יכול לעשות והדיילות הביאו אותי לאישה בת 25 שהתעלפה במעבר. היא נסעה לבד ולא הגיבה כשהגעתי לשם. גם פרמדיק שעבר הכשרה טרי קם לעזור. התחלנו לבצע החייאה מיד על רצפת המעבר, אבל לא היה לנו את הציוד שהיינו צריכים כדי לשמור עליה בחיים. באותה עת, לערכות הרפואיות בטיסה לא היה חמצן, ללא צינור נשימה וללא מכשיר לשאיבת חמצן לריאות. ולא היה דפיברילטור. הטייס שאל אם אני רוצה לבצע נחיתת חירום למיאמי ואמרתי שכן. המשכתי לעשות החייאה לאורך כל הירידה...כדי לשמור על הלב שלה לפעום...אבל לא חשבתי שהיא תצליח. מיד עם נחיתתנו היו שם הפרמדיקים לקחת אותה לבית החולים שם נקבע מותה. הייתי כל כך מושפע מזה, וכל כך מוטרד שלא היו לי את הכלים שהיו יכולים לעשות את ההבדל. לא הייתה לה היסטוריה קודמת של בעיות לב, והתברר שהיא סבלה מהפרעת קצב (דופק לא סדיר), והיא הייתה מסתדרת טוב מאוד עם דפיברילטור. מיד לאחר התקרית, לחצתי לקונגרס, למועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה ו-FAA לבקש מחברות התעופה להרחיב את ערכותיהן הרפואיות ולשנות את הפרוטוקול שלהן. בשנת 1998 עבר הקונגרסחוק הסיוע הרפואי בתעופה, המחייב שכל חברות התעופה ישאו ערכות רפואיות מורחבות ודפיברילטור אוטומטי. אני שמח בכל פעם שאני מקבל מכתב ממישהו שמודה לי ואומר לי שחייו ניצלו בגלל הדפיברילטורים והערכות הרפואיות שנמצאות עכשיו במטוסים".- ג'ון נייט, MD, מנתח כף היד ושורש כף היד, ומנהל מכון היד והשורש בלוס אנג'לס
