עם 48 שעות בלבדפריז,הייתי צמוד בזמן. אבל שם הוא עמד, כמובטח, מול בית הקפה הפריזאי עם קסדת האופנוע שלו ביד. רמי נופף לי בחיוך והציע לי את הקסדה והכפפות הנוספות שלו. ז'קט רזרבי היה בתיק הגב שלו למקרה שיתקרר. זרקתי את רגלי על האופנוע שלו ויצאנו לדרך.
הטיול ברחובות פריז על אופנוע של זר היה מרגש, משהו מתוך סרט.
עד כמה שזה היה חלומי, הלילה שהיה לי עם רמי לא היה רומנטי או אפילו דייט. בהיותי כל כך קצר בזמן, ידעתי שאני צריך להיעזר במישהו שבאמת מכיר את העיר כדי לתת לי סקירה כללית, קיצור דרך. הפעם האחרונה שהייתי בפריז הייתה בילדותי. זה המקום שבוAirbnbנכנס. במהלך השנים,חוויות Airbnbהפכו לאחת הדרכים האהובות עלי לראות עיר. למרות שהם קשורים לפלטפורמת ההזמנות הגדולה, הם מוצעים בדרך כלל על ידי המקומיים במחירים נוחים יותר מסיורים רגילים.
כשדפדפתי בין ההיצע, ויתרתי על שיעורי בישול, סיורי אוכל וסיורים רגליים שהבטיחו לי להראות לי פריז סודית. היו בראנץ' בפניםורסאיוטיולי שבילי סוסים, שנשמעו מהנים אבל לא בדיוק מה שחיפשתי. רציתי להרגיש את האנרגיה של פריז, אבל האם זה היה יותר מדי לבקש עם הימים המצומצמים שלי בעיר?
ואז, תמונה משכה את עיני. זה היה אדם שעמד ליד האופנוע שלו מול המגדל אייפל. לפי Airbnb, זו הייתה חוויה של פעם בחיים. הסתקרנתי.
רמי עורך טיולי אופנועים בפריז כבר קצת יותר משנה, וכשקראתי את הביקורות האינסופיות לכאורה של 5 כוכבים - שכללו ביטויים כמו "חוויה קסומה", "בילוי לילי משמח" ו"סיור החלומות של מטייל בודד, "-ידעתי שאני חייב להשתתף. למרות שאני אוהב לחקור עיר אחרי שעות העבודה, לטייל לבד לימד אותי (כמעט) תמיד לתעדף בטיחות על פני סקרנות על ידי שיש לי חבר.
לא ידעתי כמה מחשבה הושקעה בסיור בן שעתיים וחצי. תזמון הערב שלו כבש את פריז ביום, בין ערביים ובחושך. האורות, האנשים והוויגנטים של חיי היומיום בפינות הרחוקות של פריז סנוורו אותי. זיגזג סביב מכוניות, סוטה על פני תנועת פגוש אל פגוש בזמן שהשמש צבעה לאט את שמי הערב. בעודנו רוכסן בשכונות שונות, רמי הסביר את הוויברציות השונות, המוניטין והרקע ההיסטורי שלהם. הוא הצביע על סמלים ופסלים, והסביר מהיכן הם הגיעו ומה אנשים בדרך כלל מרגישים כלפיהם.
עצרנו במקומות קלאסיים כמו השער ניצחון, מגדל אייפל, בולווארד דה קלישי, ומונמארטר. רמי גם לקח אותי לתצפיות פחות מוכרות הרחק מהעיר. בפארק מקומי המשקיף על מרכז העיר, הצטרפנו למקבצים הפזורים של צעירים. אוהבים הביטו זה בעיני זה, וחברים פטפטו על בקבוקי יין.
הסופרת בזוהר שלאחר הסיבוב שלה בפריז.
איונה בראנוןראינו את השרידים האחרונים של השמש נעלמים, רק כדי להיות מוחלפים בניצוץ של מגדל אייפל. התעכבתי, לא מוכן לקרוע את עיניי מהנוף. רמי הנהן, הוא ידע איך אני מרגיש, אבל הגיע הזמן להמשיך ליעד הבא שלנו.
רמי סיפר לי שבעוד שנשים מטיילות בודדות היו רוב אלה שהזמינו את הסיור שלו, אנשים מכל הגילאים והדמוגרפיה רכבו על גב האופנוע שלו. אחרי יום עבודה מייגע בעבודה היומיומית שלו, ראיית העיר שלו דרך עיניהם של עולים חדשים העניקה לו אנרגיה והתרגשות מחודשת לפריז. הוא גם רכש חברים חדשים. יכולתי לראות למה. רמי היה בקיא בפריז, אבל חשוב מכך, הוא היה אדיב ומכבד מאוד.
אחרי כמעט שלוש שעות - מה שהרגיש כמו חיים שלמים - סוף סוף הוריד אותי רמי היכן שהספינה שלי עגנה. בקרוב, אפליג במורד הסיין, הרחק מפריז והפיתוי שלה. אפילו כשעזבתי את פריז, ידעתי שאשמור איתי את פרץ הרוח הקרה על לחיי, את הריגוש של להיות בעיר חדשה עם הזדמנויות בלתי מוגבלות, ואת תחושת החופש שנבעה מהשהייה על האופנוע הזה.
הבנתי שמה שאני רוצה מפריז הוא משהו בלתי נשכח באמת. וזה מה שמצאתי על האופניים של רמי.
