עבור חובבת האמנות ילידת אנגליה, מדקה, נדיה סמדאני, הזמן לבנגלדש הוא עכשיו. בין אם מדובר בהזדמנויות עסקיות (המון סטארט-אפים מצאו בית בעיר הבירה) או מטמון התרבות שנוצר תוך כדי כך, סמדני רוצה שהעולם ידע שיש במדינה שלה יותר ממה שהם עשויים לראות בחדשות . ועם קרן האמנות שלה, ביאנלה מצליחה ופארק פסלים שייפתח בקרוב, סמדני היא חלק מדור חדש של בנגלדשים הפועלים ללא לאות כדי לבנות את הפנים המודרניות של הבירה.
הראיון הזה הוא חלק ממנו העולם נעשה מקומי, שיתוף פעולה עולמי בין שבע המהדורות הבינלאומיות שלCondé Nast Travelerשבו 100 אנשים ב-100 מדינות מספרים לנו מדוע המגרש הביתי שלהם צריך להיות היעד הבא שלך.
לא הרבה אנשים מכירים את דאקה. איך היית מתאר את זה במילים שלך?
בשבילי זה הבית כמובן. אבל התפתחות רבה התרחשה לאחרונה, והפכה את דאקה הצעירה לאחת הערים העמוסות ביותר: יש תנועה, היא רועשת, כולם במנוסה. זה כאוטי, אבל בצורה מאוד נחמדה. בעיני, בתוך כל הכאוס הזה, אתה יכול לראות את האנרגיה והנשמה של העיר. נגיד שאתה בשוק, ואתה רק רוצה לשבת שם ולצפות באנשים; זה כמו להיות קהל בהופעה. כולם עושים משהו - מוכר הפרחים, רוכל הרחוב בדוכני הירקות, שולף הריקשה. אני לא חושב שיש השוואה לערים אחרות. זה פשוט כל כך חי.
ספר לנו עוד על העבודה שאתה עושה עם Dhaka Art Summit וקרן Samdani Art.
בבנגלדש יש סצנת אמנות מדהימה, אבל זו הייתה בועה שבה הכל היה מאוד מקומי. והבסיס שלנונועד להיות גשר שמחבר בין מה שקורה בבנגלדש לקהילת האמנות העולמית. זה לא מסחרי; זו באמת פלטפורמה להפגין את היצירתיות של האמנים האלה. ואנחנו יכולים לספק תמיכה לאוצרים בינלאומיים לעשות את המחקר שלהם ולגלות אמנות כמו שמעולם לא ראו או הייתה להם גישה אליה. ועכשיו כשאנחנו מטיילים בעולם בשביל אמנות, אנחנו מתחילים לראות את הנוכחות של בנגלדש.
נדיה סמדני
נור פוטופייסמה לדעתך הפך את פסגת האמנות של דאקה למצליחה כל כך?
אני לא רק אומר את זה כי אני זה שעושה את זה, אלאהפסגההפך לאירוע מרכזי. זה משהו שאנשים יתכננו סביבו את לוח השנה שלהם. במהדורה האחרונה, שהעלינו על פני תשעה ימים, היו לנו כמעט חצי מיליון איש שנכחו בה. וזה לא רק אירוע לאמנות. אנחנו עורכים שיחות, סדנאות כתיבה ביקורתיות, הקרנות סרטים והופעות. רצינו לעשות את זה כך שיהיה משהו לכולם ללא קשר לעניין שלו באמנות. משפחה שלמה יכולה לעשות מזה יום - תביא את סבתא שלך, תביא את הילדים שלך; אתה יכול לקחת את הדייט שלך לכמה מהאירועים. אנחנו רוצים להתנתק מתרבות ה-VIP שבה היא מיועדת רק לאספנים, אמנים, גלריסטים. אנחנו רוצים שזה יהיה כוללני. אנחנו לא רוצים שאמנות תהיה מאיימת.
ממה אתה באמת מתרגש בסצנת האמנות בדאקה עכשיו?
אני לא רוצה לבחור אמן אהוב או משהו כזה; זה כמו לבחור בן משפחה מועדף. זו משימה בלתי אפשרית. אבל אני אגיד שיש קבוצה של אמנים צעירים בדאקה שעושים דברים חדשניים וניסיוניים. כאן, היכן שהחומר מוגבל, שטח הסטודיו מוגבל, התקציב מוגבל - יש הרבה מגבלות כי זו מדינה ללא תשתית אמנותית אמיתית - אנחנו רואים את היצירות המדהימות האלה שנבנו סביב מושגים ייחודיים. אני רואה את הפוטנציאל ואת התושייה.
אחרי יום של סיור בפסגת האמנות של דאקה, לאן הייתם לוקחים מבקרים כדי להשוויץ במה מדובר בדאקה?
ראשית, אתה צריך לראות את הפרלמנט. זה של לואי קאהןיְצִירַת מוּפֵת. אחר כך נאכל אוכל בנגלדשי. אולי דג הילסה - זה הדג הלאומי שלנו! אנחנו מבשלים אותו בדרכים שונות; לפעמים אנחנו מבלים את כל היום בהכנת מנת הילסה. אני אוהב כשהוא מושך במרינדה עם הרבה משחת חרדל ואז מטוגן. אם יש לך שן מתוק, אנחנו חייבים למצוא לך פיתה, מאפים מקמח אורז. במהלך החורף, חלק מהפארקים והכיכרות ברחבי העיר מארחים פסטיבלי פיתה מקומיים הנמשכים כל הלילה. נעבור מדוכן לדוכן ונטעם את כל הדרכים השונות שבהן ניתן להכין פיתה.
