בעבודה הראשונה שלי בהוצאה לאור, עבדתי במגזין קהילתי בפרינסטון, ניו ג'רזי. רווק, לא סטודנט בעיירה כבדת סטודנטים, ביליתי הרבה מזמני בניסיון לברוח - לניו יורק, לקונטיקט, ובסופו של דבר בטיול של 10 ימים בדרום אפריקה עם אבי ואחי, החל בקייפטאון,מתנדנד דרך Sabi Sand Wildtuin, ומסתיים בשרים שמורת לבומבובפארק הלאומי קרוגר.
כמה שנים מאוחר יותר, כשהתמקמתי בעבודת עורך גדולה יותר במנהטן, ביקרתי את אחי בבואנוס איירס, שם התגורר באותה תקופה. משם, ירדנו לפטגוניה הצ'יליאנית והתמודדנו עם טרק W של 50 מייל בפארק הלאומי טורס דל פיינה. כרטיס חג המולד המשפחתי באותה שנה הראה שני אחים מיוזעים כורעים, באמצע הטיול, על רקע קרחון כחול-חשמלי.
פגשתי את בעלי בדיוק כשתאוות הנדודים שלי מטפסת במהירות. בירח דבש במרוקו ופורטוגל, ערבוב ערים (מרקש,ליסבון) עם לא ערים (קסקאיס, פורטוגל; Essouira,מָרוֹקוֹ), ולינה במגוון מלונות, החל מצימר בכפר מרוקאי קטן ועדהייטמן,נכס ספא בארץ היין הפורטוגזית.
בילינו את חמש שנות הנישואים הראשונות בהכפלה במשלחות גדולות, הרפתקניות, מרובות ערים, וביקרנו באזורים שונים של תאילנד, יפן ווייטנאם(שלושה נסיעות נפרדות לחופשות ארוכות טווח) והתמודדות עם מסלולי טיול שהרגישו כאילו נשלפו מהכובע: טיסה לז'נבה, נסיעה על פני צרפת לבורדו, מתפתלת לביאריץ ולאורך החוף הבאסקי לסן סבסטיאן, ספרד, ולול. חזרה דרך האלפים הצרפתיים. ככל שיותר טיסות, הג'טלג יותר אינטנסיבי, לוגיסטיקת תחבורה יבשתית יותר, ארוחות ערב מלאות יין עם זרים בעיירות צרפתיות פסטורליות, כך ייטב.
אז כשבעלי הציע אתר נופש בהוואי כמקום מפלט לא מסובך וללא דרכונים לפני שני קיצים, נתתי לו תקופה קשה עד בלתי אפשרית. כמו רוב הדגים האמיתיים, אני נמשך באופן טבעי למים; אני מקבל את הרעיון שזה באמת עושה את זהלעשות אותנו מאושרים יותר. אבל למה ללכת לאנשהו ולשבת על החול כשיש חוויות שאפתניות יותר לחוות?
התחייבות לטיול פירושה לתת אמון בעתיד שאתה לא יכול לחזות מראש. אנשים משתנים; הנסיבות משתנות. למרות שלא ידעתי זאת בזמנו, האישה שנכנעה לרעיון של חופשת חוף נמוכה, לא הייתה האישה שבאמת הופיעה לזה חודשים רבים לאחר מכן. אבל במכת קסם כלשהי של אלי החופשה, הטיול שמצאתי את עצמי בו היה גם בדיוק הטיול שהייתי צריך באותה תקופה: לא הרפתקה, אלא בריחה.
הגענו פנימהמאוויהיישר מסוף השבוע של החתונה של חבר יקר בפסדינה, קליפורניה, והמזוודה שלי הייתה מלאה בשמלות קוקטייל מקומטות, בגדי סלון ובגדי ים אפס. עדיין הייתי נפוח מהוצאת ביצית IVF שבועיים קודם לכן; הייתי בספק אם בגדי הים שלי יתאימו; ולא היה לי אכפת לבדוק את התיאוריה הזו 4,900 מייל מהבית.
האנדאז מאווי, בו התארחנו, הייתה חנות בגדי ים במקום, ושם קניתי ביקיני צנוע של משפחת מאוויהיי קוטור. עם חלקי גוף שונים שנכנסו למבנה - בטן חבולה במחט תחובה בתחתית בעלת מותניים גבוהים, חזה נפוח נתמך ברצועות כתפיים עבות - הייתי מוכן לאמץ את היקום הזוהר הזה של גלים מתנפנפים. ובלי לחץ לעשות שום דבר, הרגשתי את החושים שלי בצורה חריפה יותר מאי פעם: השמש על הפנים שלי כשהתכווצות הבטן פגה, החול מדגדג לי ברגליים כשההורמונים שקעו.
חודשיים לאחר מכן, נודע לי שאני בהריון. אחרי שליש ראשון קשה, סוף סוף הרגשתי מספיק טוב כדי לחשוב על עניינים חשובים: לא הרישום של אמזון (עדיין), וגם לא רשימות ההמתנה למעונות היום (עדיין), אלא ירח התינוק. עם זאת, לא התכוונתי לשבת בטיסה של 12 שעות בשבוע 23 להריון, ולא התלהבתי מהרעיון להפעיל הרבה אנרגיה פיזית. אז חזרנו אל החוף, הפעם אל החוףנסיכת המילטון,אתר נופש אגדי בברמודה. בגד הים שרכשתי במאווי נמתח בחוזקה מעל בליטה.
ביליתי את הקיץ ההוא בהתאוששות מהלידה בעודי נאבקת לראות מבעד לאובך של הבקבוקים והחיתולים ולוחות הזמנים של האכלה ואימוני שינה. הנקתי במשך שלושה חודשים, ואז יצאתי, אם מעט מזועזע, מירידה רגשית מפחידה. זקוק מאוד להפסקה,ברחנו לחוף ליד מיאמי. הלכתי לישון מוקדם וישנתי עד מאוחר, מתעצל ליד האוקיינוס בין לבין. הבטן המתוחה שלי הוחזקה במקומה על ידי החלק התחתון של בגד ים גבוה.
אחיזת הכחולים לאחר הלידה התרופפה. כבר היה לנו טיפול בילדים כשהיינו מוכנים לנסוע עם מיילס בן חמישה חודשים. ולמרות שהתינוק ישן טוב, היינו מותשים. לא היה שום דחף או יכולת להתמודד עם הרפתקה, אז פנינו שוב לחופשות החוף שלנו ללא עשייה. ראשון למעלה:מאיאקובה במזרח מקסיקו. ואז זה היה לסנט קיטס, ואז פורט מאיירס, פלורידה, שם מיילס הצטרף למשפחתו של בעלי ב-MLB Spring Training, הטקס השנתי שלהם. ישבתי לבד על כיסא נוח והסתכלתי על מפרץ מקסיקו, נהניתי מהבדידות ותוהה אם כדאי לי לקנות בגד ים לא כל כך משוחרר.
בחודשים שחלפו מאז, הכרנו את עצמנו מחדשנסיעות עירוניות, מסעות מיילים למקסיקו סיטיומונטריאול. בהמשך הקיץ, נהיה במערב סיציליה, באזור ללא חוף שקשה להגיע אליו. למזלי, היכולת שלי לסדר לוגיסטיקה מסובכת חדה מאי פעם — ללא ספק הודות ל-14 החודשים שביליתי כאמא. עם זאת, בוא חג המולד, נחזור ליד המים בבליז - כנראה ננסה למנוע מפעוט להשתכשך עמוק מדי. זו טיסה ללא הפסקה ואתר נופש נוח, כמובן, אבל זה יהיה חדש ומרגש למיילס. ולראות אותו חוקר את החול והמים תהיה הרפתקה בפני עצמה.
