למרגלות הרי האנדים, אסטנסיה בניהול משפחתי עם מורשת ארוכה

כשיצאנו לדרך מהחוות לוס צ'ולנגוסאורוות על גבי הסוסים שלנו, העמקים שלפנינו נראים מוריקים ושופעים בשיא הקיץ, בעוד השלג עט על פסגותהאנדיםמגדל במרחק. פיסקו, הסוס החסון אך הבלתי מבוהל שלי, חוצה לאט לאט, חוצה שדות ונחלים, מנווט בשטח הסלעי מדי פעם, ועוקף מעקפים למקום שבו הדשא נראה טעים במיוחד. הוא יכול לחוש שאין לי גם את המיומנות וגם את הרצון להחזיר אותו למסלול. בזמן שהוא לועס, אני מפנה את מבטי כלפי מעלה ומתפעל מהרכיבה והאומץ שנדרש כדי לצאת מהגבעות המשתפלות במתינות ולחצות את הפסגות הרחוקות, שבהן הקור המקפיא והגובה הרב רק מוסיפים לשטח הקשה. באחד ההישגים הגדולים ביותר במלחמות העצמאות של ארגנטינה וצ'ילה, הגיבור המהפכני חוסה דה סן מרטין ואנשיו, צבא האנדים, עשו בדיוק את זה. חציית הרי האנדים ההיסטורית ב-1817 הביאה לשחרורה של צ'ילה משליטי ספרד, וחיזקה את מורשתו ההרואית של הגנרל סן מרטין.

לוס צ'ולנגוס הוא המקום שבו התחיל מסעו של סן מרטין. "החיילים נזקקו לעזרה מכל המשפחות באזור; משאבים כמו אוכל, בגדים, סוסים, חיטה, יין, פרדות ופרות לביצוע הטרק", אומרת מנואלה פלמה, בעלת לוס צ'ולנגוס יחד עם הוריה ואחיה, אנה, אינס וטומאס. "וכאן בחווה שלנו הם התכנסו לאסוף אספקה ​​ולהתכונן לפני שיצאו למסע". ה-estancia, שמקבלת כעת מבקרים מכל העולם, נמצאת במשפחה כבר למעלה מ-250 שנה.

למרגלות ה-Cerro del Plata, כשעה וחצי נסיעה ברכב ממנדוזה, לוס צ'ולנגוס נותרה חוות בקר פועלת. זו הייתה תאונה משמחת שהובילה את המשפחה לחלל האירוח. "ב-1999, כשחבר מצרפת בא לבקר, קיבלנו את פניו באסאדו [ברביקיו ארגנטינאי מסורתי] ורכיבה על סוסים", מספרת אנה. הוא כל כך התלהב מהניסיון שהוא עודד את משפחת פלמאס לפתוח את החווה לתיירות, ואפילו להקים את הבירה כדי לעזור להם לבצע שיפורים מבניים בנכס. זה היה שנים לפני כןמנדוזההייתה הגרלת התיירותזה עושה היום.

"ב-1999 מנדוזה לא היה קיים כיעד תיירותי", אומרת מנואלה. "היקבים של האזור היו ממוקדים ייצור בהחלט." כיום, יקבים מציעים לינה בוטיק (SB Winemakers House), חוויות אוכל יוצאות דופן (יקב לגארד), טיפולי ספא יוקרתיים (בין שמים), ואפילו טיולי מסוקים פרטיים כדי לגלות את הנופים ההרריים (גם SB). כאן בלוס צ'ולנגוס, המבנים המקוריים של הנכס עדיין שלמים - הבית בו שוהים כעת אורחים שימש בעבר מקלט לבעלי חיים שטיפלו בבקר, בכבשים הצעירים ובסוסים - למרות שהחלל הפנימי שופץ, עם עין לנגיעות אומנותיות כמו טקסטיל ארוגים צבעוניים, שטיחי עור פרה וכבש, אוסף כובעים רחבי שוליים לשימוש האורחים ועתיקות מגולפות רהיטי עץ שמקורם על ידי Ines. ההיסטוריה עוברת עמוק בחלקים האלה. "אנחנו מאוד גאים בהיותנו מנדוזאנים, ואנחנו מעריכים את איכות החיים הגבוהה שיש לנו כאן", אומרת אנה. "יש לנו את התרבות וההיסטוריה המדהימים האלה של הגאוצ'וס כאן בהרים."

גאוצ'וס, הבוקרים של הפמפות, היו זה מכבר דמויות מפורסמות הידועות ברכיבה על סוסים, עבודת הבקר המיומנת, האומץ וההתלהמות שלהן. רבים נלחמו בפטריוטיות לצד הגנרל סן מרטין וכישוריהם הפכו אותם לפרשים טבעיים. זו הייתה תרבות שנבנתה על מאצ'יסמו. אולם כאן, בלוס צ'ולנגוס, האחיות פלמה שוות לצד הגברים - דבר נדיר כשמדובר בחוות כפריות. "ההורים שלנו לימדו אותנו לעשות הכל", אומרת מנואלה, "כולל את כל הכישורים הגבריים המסורתיים; מכינים את האסאדו, חותכים עצים, אוכפים את הסוסים, נוהגים ברכבי 4X4 במעלה ההרים ורועים בקר".

זמן קצר לאחר שהגיע, טומאס מציג לנו את הסוסים, חבורה צייתנית אך לבבית שגדלה בשל העדינות והיכולת שלהם לנווט בשטח הררי מחוספס. אנחנו אוכף ויוצאים לדרך. כרוכב עצבני, אני נרגע מיד מההדרכה הסבלנית של מנואלה והטיפול המולד בסוס שלה, פאג'ריטו. בעודנו רוכבים דרך עמק הדשא ולאורך צלע הגבעה, היא מספרת לנו סיפורים על גידול בחווה, שם כולם התחילו לרכוב לפני שהספיקו ללכת - הסבר לאתלטיות המחוספסת והאנרגיה הבלתי מוגבלת לכאורה שלהם. בימים אלה, לארבעת האחים יש ילדים משלהם, והם המשיכו את המסורת המשפחתית של להכניס אותם לעבודה בחווה. "אנחנו ממשיכים את העסק המשפחתי בצורה שתואמת את חיי המשפחה שלנו", אומרת מנואלה. "זו חווה משפחתית ולא מלון, אז אנחנו מקפידים על כל רמת הפרטים, מהפרחים על השולחן ועד לארוחות הביתיות".

האסאדו שאנו חולקים הוא מסוג הארוחה שמוצאים רק במטבח של ביתו של מישהו; בשר עדין מבושל על אש פתוחה, לחמים תוצרת בית וירקות פריכים טריים בגינה, בתוספת כוסות מלבק עשיר ויינות מבעבעים. אנחנו יושבים על גבי ספסלים מכוסי עור כבש ועוברים מנות בסגנון משפחתי, מושיטים יד על פני שולחן העץ הארוך והכפרי כדי למלא את הצלחות שלנו. יש סיפוק עמוק בפשטות הארוחה, שלא לדבר על השילוב של יין ובריזה הרים מרעננת - פינת האוכל החיצונית משקיפה על עדר הבקר הרחוק הרחוק ואל נחל הררי מגשש, הזורם מפסגות הרי האנדים.

הסביבה האינטימית מרגישה כמו חווה של חבר משפחה, וזה בדיוק מה שמשפחת פלמה מקווים להשיג. "אנחנו לא עושים את זה בשביל פרנסה, אנחנו עושים את זה בשביל ההנאה", אומרת מנואלה.