JetBlue לא לבד - חברות תעופה אחרות נוהגות באחריות חברתית תאגידית כבר שנים.
דְרוֹם מַעֲרָבלעתים קרובות משלב כוחות עם שותפי סיוע כגון Americares כדי לסייע בסיוע באסון;אֲמֶרִיקָאִי- שמתמקדת בנתינה בצבא האמריקני, בשיפור חייהם של אנשים נזקקים ובעתיד - תרמה בשנה שעברה יותר 20 מיליון מיילים לעמותות צדקה מקומיות; ורק בשנה שעברה, דלתא - שיש לה שותפות של 75 שנים עםהצלב האדום האמריקאי—הכריזשהיא תתרום אחוז אחד מההכנסה נטו לצדקה.
"פילנתרופיה היא נדבך חשוב עבור תעשיית הנסיעות ובמיוחד חברות התעופה", מייק רי, מנכ"ל החברהאכפת לתיירות, מלכ"ר שהיא זרוע צדקה של תעשיית הנסיעות. "נסיעות ונתינה עוסקות באנשים, ובלב, אנשים נותנים כדי לשנות חיים של אנשים אחרים."
הנימוק לנתינה ארגונית הוא בדרך כלל כפול: האחד, זה טוב לעסקים; שניים, ללא קשר להשפעה כלשהי בשורה התחתונה, יש רצון אמיתי לעשות את ההבדל, אומרקריס פוטנם-ווקרלי, מובילה בפיתוח אסטרטגיה פילנתרופית.
גם הלקוחות מתחילים לדרוש את זה: מחקר מחברת מחקרי שוק וחברת נתוניםנילסןמגלה שבעולם, 66 אחוז מהאנשים יוציאו יותר על מוצר אם החברה מאחורי המוצר הזה היא אחראית חברתית או בת קיימא.
ולמרות ש-JetBlue לא לבד בפילנתרופיה שלה, במובנים רבים, תקציב נמוך יותר מייחד את אסטרטגיות הנתינה היצירתית שלה. "כשהתחלנו, אנשים כתבו צ'קים גדולים ושימו את שמם מחוץ לגימנסיה", אומר גיבס. "פשוט לא היו לנו את הדולרים האלה."
בשנת 2005, חברת התעופה גיבשה את אסטרטגיית הצדקה שלה,JetBlue For Good, הממקדת 80 אחוז ממשאבי הנתינה של החברה בשלושה נדבכים עיקריים: נוער וחינוך, קהילה ואיכות הסביבה. גם הלקוחות וגם אנשי הצוות שקלו את האסטרטגיה, אומר גיבס.
מאז, הם חיפשו שותפויות, לפעמים עם חברות קטנות יותר ש"אינן מחפשות עותק, תוכניות משוכפלות בקלות מהמדף". בשיתוף עם חברה כזו,קאבום!- עמותה שבסיסה בוושינגטון די.סי. הבונה אזורי משחק בטוחים לילדים באזורים מוכי עוני - חברת התעופה סייעה ליצור 27 מגרשי משחקים ליותר מ-60,000 ילדים.
"אולי לא נוכל לכתוב צ'קים גדולים באמת, אבל אנחנו מנסים לנהל מערכות יחסים משמעותיות עם השותפים שלנו, להיות אסטרטגיים לגבי הדברים שאנחנו עושים, לבנות תוכניות שנמשכות ולהניע את המחט לשינוי חברתי", אומר גיבס.
בשנת 2013, JetBlue הייתה אפילו חברת התעופה הראשונה שהושקהקרןהתמקד אך ורק בחינוך הקשור לתעופה. "יש כמה דיווחים שאומרים שב-15 עד 20 השנים הבאות, לא יהיו מספיק טייסים. אנשים לא הולכים לשטח", אומר גיבס. "הבנו שאנחנו חייבים לעזור לעצמנו".
קרן JetBlue מקדמת את התעופה לדור הבא, נכנסת לשכונות ובתי ספר בעלי הכנסה נמוכה כדי להציג מקומות עבודה - דבר שחשוב במיוחד גם לנשים צעירות וגם למיעוטים, שניהם מיוצגים בתת-ייצוג בתחום התעופה. נשים מהוות כחמישה אחוזים מתעשיית הטייסים המסחריים בארה"ב, וגיבס אומר שכיום, יש פחות מ-100 טייסות מסחריות אפרו-אמריקאיות. הקרן גם מארחת קייטנות ואף מפעילה תוכנית בשםלעוף כמו ילדה, מביאים נשים צעירות להאנגרים, מציגים אותן לתעשייה. "העובדה שאנחנו עדיין מנהלים שיחות מסוג זה מראה שיש צורך", אומר גיבס.
בעתיד, גיבס מקווה שסוג זה של השפעה חברתית עמוקה תגדל ויביא לתוצאות ניתנות למדידה אף יותר.
"אנחנו רוצים להמשיך לחפור עמוק יותר לשינוי חברתי ולא רק לעשות יוזמות או להיות פילנתרופיים - אלא להיות פילנתרופיים אסטרטגית", היא אומרת. "כשהקמנו את חברת התעופה, רצינו להחזיר את האנושות לנסיעות אוויריות. עכשיו אנחנו רוצים לתת השראה לאנושות ולעשות שינוי באנושות".
