שלום, ברכה בה השתמשו אנשי הזולו שלדרום אפריקהלהגיד שלום. אבל המונח הוא הרבה יותר מסתם קבלת פנים חמה. זה גם מובן לעתים קרובות ומשמש לומר, "אני רואה אותך", סימן של כבוד תוך הכרה בנוכחות של אחר.
במהלך טיול לאחרונה בארץ - הראשון שלי מאז פתיחתה מחדש, אבל ביקור שני בסך הכל - בהחלט הרגשתי שרואים אותי. מהרגע שירדתי מהמטוס אל הקרקעות העשירות של יוהנסבורג, הרגשתי בבית. מודה, אני לא יודע אם אבותיי ישבו פעםדרום אפריקה, אבל אני כן יודע שבלי קשר למדינה ממנה הם באו, אפריקה היאהמולדת שלי.
ברכיבה ברחובות הסואנים של יוהנסבורג, חוויתי תחושת גאווה מיידית כשראיתי גברים ונשים מתנועעים ביום שלהם. השמחה שקורנת מפניהם כשהם נוסעים ליעדים שלהם - בין אם זה היה עבודה, בית ספר או מסעדה כדי להיפגש עם חברים - הביאה לי מיד שמחה. כאישה שחורה אמריקאית, אני תמיד משתוקקת להתחבר לאחיי ואחיותיי ביבשת, וכמו אצל רבים כל כך מאיתנו, המגיפה העולמית מנעה ממני לעשות זאת במהלך השנים האחרונות. ואז, בפברואר 2021, אמי נפטרה לאחר מאבק של שנתיים בסרטן רירית הרחם - וכבת יחידה, מצאתי את עצמי מחפשת אחר קהילות ואנשים שגורמים לי להרגיש כמו 'רואים' כמוה. זה היה זמן לחיבור מחדש עם ארץ אבותי ואנשיה. הביקור הזה היה מיוחד.
במהלך 12 הימים הבאים, עברתייוהנסבורג, דרבן וקייפטאון- ובכל עיר התקבלו בברכות נוקבות בנפש של 'שלום אחותי' או 'ברוך הבא הביתה' ממקומיים. זה אולי נראה קטן, אבל עבורי, ההכרות הפשוטות הללו היו מושמות של Sawubona. זו הייתה דרך עבור אבותיי להודיע לי שאני בבית ושאני בסדר.
הגעתי לדרבן - פעם ראשונה שאני מבקר בעיר החוף - ל-Africa Travel Indaba של האזור, כנס רב ימים שמושך אליו אנשי מקצוע בתחום הנסיעות והתיירות מכל רחבי היבשת ומחוצה לה. לאחר מספר דקות הליכה בלבד במרכז הכנסים הבינלאומי של דרבן, יכולתי לראות את ההשפעה הגלובלית של מגזר התיירות של אפריקה.
לעתים קרובות, אפריקה נוטה להיקלע למדינה ענקית אחת - לעומת 54 המדינות האינדיבידואליות והייחודיות שלה. במהלך האינדבה, מילה זולו שמשמעותה "פגישה עסקית", נפקחו עיניי לא רק לעשרות מדינות אפריקה המיוצגות, אלא גם למאות מפעילי התיירות, המלונאים ועוד הפועלים לחלוק את יופיה של היבשת עם שאר המדינות. עוֹלָם. כשהלכתי לכל שולחן כדי להיפגש עם הנציגים, לשמוע את האופן שבו הם דיברו בגאווה על העסק או היעד שלהם עזר לחזק את אהבתי והערכתי לכל אומה שהרכיבה את היבשת. בין אם התוודעתי להצעות החדשות ביותר ממלון בוטיק קטן בדרום אפריקה או למדתי על המגוון של מוזמביק כמדינה, התנפחתי מגאווה.
אחרי אינדאבה, נסעתי לאזורים מרוחקים יותר של קוואזולו נטאל, המחוז בו שוכנת דרבן, לספארי לילה ולביקור עם זקן זולו. במהלך הנסיעה של כמעט שעה אחת במכונית מ-Thanda Safari Lodge במעלה ההרים של זולולנד, המחשבות שלי התרוצצו כשהתכוננתי לפגישה הקצרה עם האיש ומשפחתו.
הפגישה ההיא הייתה גולת הכותרת של הטיול שלי. בגיל 78, האיש - בעזרת מתרגם - דיבר על החשיבות של כבוד וכבוד להוריך וזקנייך. הוא ייחס את חייו הארוכים לעשות בדיוק את זה, ובמיוחד קרם כשדיבר על אשתו. בשבילו היא הייתה הכל שלו. היה משהו באושר של הזוג עצמו שהזכיר לי שזו יכולה להיות בחירה. אושר נובע מלהיות מוקף באהבה, להראות אהבה לאחרים, ולהעריך באמת את הדברים שיש לך - גדולים או קטנים.
השיחה הניעה אותי לשבת בחיבוק ידיים ולהרהר בחיי. למרות שלפעמים אני מרגישה שצריך להיות לי בית גדול יותר, להיות רחוק יותר בקריירה שלי כעיתונאי, או אפילו להיות נשואה עם ילדים בגיל 37, אני מבורך. ועל זה אני שמח. זה הזכיר לי להראות ללא הרף אהבה לאחרים, אבל גם אפשר לי לראות שלמרות המצב הנוכחי של העולם סביבי - מהמגיפה העולמית ועד לאובדן אמי - עדיין יש לי כל כך הרבה על מה להודות.
זו הייתה שיבה הביתה נחוצה מאוד. לא רק בגלל ההרפתקאות שהוא הביא לאורך 12 הימים האלה, אלא בגלל השיעורים שהוא לימד. אז בשביל זה אני אומר: דרום אפריקה, סאוובונה. גם אני רואה אותך.
