פדמה לקשמי על המטבחים המהגרים שעושים את אמריקה

כששוחחנו עםפדמה לקשמיעוד במרץ, ארה"ב הייתה רק שבוע אחד בהסגר - תקופה שהוקדשה להסתגלות לחיים בבית, ואם הייתם לקשמי, בישול סירים גדולים של עדשים ולוחות דקדנטיות של עוגת שוקולד. הרבה קרה מאז. ובעוד הקונספט של התוכנית שלה שזה עתה יצא לאור,לטעום את האומה, היה רלוונטי במיוחד לפני שלושה חודשים, וצפה בלאקשמי מתפרקאוכל אמריקאילשורשים המהגרים שלו מרגיש חיוני אפילו יותר עכשיו, במיוחד כששיחות סביב מי זוכה לטעון את המאכלים האלהלהמשיך להתערבל.

אבל ככללטעום את האומההיא תוכנית אוכל, זו גם תוכנית טיולים, לוקחת את לקשמי לכל רחבי הארץ לאכול ארוחות עם קהילת גולה ג'יצ'י בדרום קרוליינה, הקומיקאי עלי וונג בסן פרנסיסקו, ו-Spearfisherקימי ורנרבהונולולו. תפסנו את לקשמי לשמוע על מה שלמדה בזמן הצילומים - ועל הטאקו עמוס הגבינות מאל פאסו שהיא לא יכולה להפסיק לחשוב עליו.

לטעום את האומהלוקח אותך לכל הארץ. איך בחרת את המקומות שבהם ביקרת?

רציתי לכסות כמה שיותר חלקים שונים של הארץ. ידעתי, למשל, שאני רוצה לעשות פרק אפרו-אמריקאי, כי אנחנו לא מרבים להסתכל על אוכל אפרו-אמריקאי כנפרד מלבןאוכל אמריקאיבהיסטוריה של המדינה הזו. עם זאת, לאוכל הזה יש שורשים ביבשות אחרות שמקורן במאות שנים אחורה. הבנת היסטוריית האוכל שלך - וגם רק הבנת ההיסטוריה שלך - היא חיונית, ולכן זה היה פרק חשוב מאוד עבורי לעשות. תמיד התעניינתיבעיות מהגריםכמו כן, כי אני מהגר, וההגירה היא חלק בלתי נפרד מהסיבה שאמריקה קיימת.

אחת הסצנות האהובות עליי מ"Taste the Nation" היא כשאתה עושה קניות עם אמא שלך בניו יורק. למה זה הרגיש חשוב לצלם?

אני חושב שזה משהו שאמהות ובנות עושות הרבה - או לפחות, זה משהו שבוודאי עשינו כשגדלתי. היא גרה בחוף המערבי אז היא לא חוותההאחים פאטל, ורציתי שהיא תראה מה עשו [קהילות מהגרים] שלא עזבו את קווינס. אני מאוד גאה באמא שלי. אני חושב שהיא עשתה דבר מאוד הרואי [עברה לארה"ב]. ויש מיליוני אנשים כמוה במדינה הזו. אלה האנשים המעניינים. הם הופכים את אמריקה למעניינת.

איך הבישול של אמא שלך עיצב את החיך שלך?

הייתה לה השפעה עצומה, עצומה על החיך שלי. אבל זה עוצב גם על ידי טיולים חזרההוֹדוּבכל קיץ, שם הייתה לי ההשפעה של סבתי ודודתי. עם זאת, אמי עבדה במשרה מלאה, אז היא לא רק לימדה אותי על מורשת האוכל שלנו בדרך של תרגול כל יום במטבח שלנו, אלא היא גם לימדה אותי איך לבשל במהירות. היא לימדה אותי איך להיות אישה עובדת ולקבל ארוחה בריאה וחמה במהירות על השולחן. אלו לא שיטות מסעדות, אלא שיטות של אנשים בעולם שעושים זאת. אמא שלי הייתה דוגמה מצוינת לכך, יותר מסתם הראתה לי איך להכיןאוכל הודי.

אם כבר מדברים על אנשים שעושים את זה, נשים נמצאות במרכזם של סיפורים רבים המודגשים בתוכנית. מה באמת דבק בך?

H&H שטיפת מכוניותבהמעברהייתה המסעדה היחידה [שביקרתי בה] שבה הנשים היו אחראיות לחלוטין. הנשים האלה הפכו את H&H לתעשייה כזו, והן עוברות את הגבול הזה מ[העיר המקסיקנית] חוארז כל יום כדי לעשות זאת. כשאנשים אומרים דברים [על מהגרים] כמו "הם לוקחים את העבודה שלנו", על מה בדיוק הם מדברים? הנשים הללו תורמות גם לכלכלה שלנו, בעסק אמריקאי שמשלם מיסים אמריקאים.

ואז היו כלות המלחמה התאילנדיות שפגשתי בהןוגאס. שלושתם עבדו באותו קומיסרית בתאילנד, התחתן עם GIs אמריקאים, ולאחר מכן חי בכל העולם [לפני שהשתקע בארה"ב]. לאורך כל זה, הנשים הללו שמרו על קשר זו עם זו באמצעות מכתבים ושיחות טלפון למרחקים ארוכים. הם הפכו לאמהות ואזרחיות נהדרות. הסיפור שלהם אפשר לי להראות שגם לאמריקה יש את ההיסטוריה היפה הזאת של קבלת תרבויות אחרות, וגרום להן להרגיש רצויות.

מה הדבר הכי טוב שאכלת בזמן הצילומים?

אלוהים, היו כל כך הרבה דברים. מאוד אהבתי את הטאקו שהכנתי עם תירס כהה ויפה ב-Elemi באל פאסו. הטאקו קמפסינו פשוט כל כך טעים, וזה גאוני הדרך שבה השף אמיליאנו מרנטס הופך אותו ושר את כל הגבינה ולא רק את הקצוות שלה. ואז היה זהקבב תוצרת ביתממש ליד הגריל [בלוס אנג'לס] זה היה דבר של יופי. נדרשו רק ארבעה מרכיבים, מה שרק מוכיח שהסימן של טבח ממש טוב הוא מישהו שיכול להכין משהו טעים ממעט מאוד.

אוכל הוא דבר כל כך חברתי, וכולנו מתגעגעים לחיבור האנושי הזה כרגע. מה אתה מקווה שאנשים ירוויחו מצפייה בתוכנית, כשאנחנו יוצאים מהבידוד?

כשאסור לך לצאת ולפגוש מישהו חדש, אתה מתחיל להרהר מי נמצא בחייך ומה אין בחייך בצורה מתחשבת יותר. אז התקווה שלי היא ש[המופע הזה] גורם לאנשים להיות יותר סקרנים ולרצות להכיר את השכנים שלהם קצת יותר טוב. אני מקווה שהם ילמדו את הערך של לשבור לחם עם מישהו.