מאז שהפכה למדריכת ההרים המוסמכת הראשונה של מרוקו ב-1994, חפידה הדובאנה טיילה בטובקל, הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אפריקה, יותר מדי פעמים מכדי לספור. כיום היא מבלה כ-80 אחוז מזמנה מחוץ לשטחמרקש, שם היא גדלה ומתגוררת כיום, מובילה סיורים לנשים ברחבי האזור לקבוצות כמושיא DMC(המפעיל המקומי של Intrepid Group) ומשלחות נשים פראיות, תוך כדי דחיסות של טיולים עם החברה שלה-טרקינג דיו-כשיש זמן.
כשהדובאן קיבלה את הרישיון לראשונה, היא הייתה חידוש; עמיתיה היו כולם גברים. ולמרות שהיא התבססה מאז בקהילת הטרקים, היא נותרה קצת חריגה: על פי הפורום הכלכלי העולמידוח הפערים הגלובלי בין המינים לשנת 2018, מרוקו מדורגת במקום ה-137 מתוך 149 מדינות בשוויון מגדרי;רַק25 אחוז מהנשים עובדות, לעומת 66 אחוז מהגברים. אדו"ח 2015 מהארץהמועצה הלאומית לזכויות אדם הכירה בכך ש"נשים מרוקאיות זוכות פחות למאמצים של המדינה בחינוך/הכשרה, בריאות, תעסוקה, גישה למשאבים וקבלת החלטות".
ב-2017, רק 4 אחוז ממדריכי הטיולים של מרוקו היו נשיםמִשׁמֶרֶת, ויש רק 10 מדריכות הרים בכל הארץ, על פי הBBC. זה משתנה, במידה רבה הודות לנראות של Hdoubane, והמאמץ של חברות כמו Peak DMC ו-Wild Women Expeditions להכשיר, להעסיק ולהשקיע בעוד נשים, בתורו נותן גישה למרחבים נשיים שמדריכי טיולים גברים לא עושים בגללם נורמות תרבותיות או חברתיות.
"יש לנו הרבה דברים לחלוק - מסורת, מוזיקה, היסטוריה," אמר לי הדובאן בטלפון. היא הייתה במספרה, ויכולתי לשמוע את רעשי אחר הצהריים של מרקש: מכוניות צופרות, טלפונים מצלצלים, מעריצים מזמזמים, קולות צועקים. דיברנו על איך היא התחילה לטייל, למה חשוב להוביל קבוצות של נשים, ועל המקום האהוב עליה בהרים.
איך היה לגדול עם ארבע אחיות?
זה היה נהדר, אבל אינטנסיבי. בגלל שאין גברים במשפחה שלנו, כולנו היינו חזקים והראנו לאבא שלנו שהוא לא צריך להיות עצוב שאין לו בנים. ניסינו לקחת חלק בחברה שחושבת שגברים חשובים יותר. היינו קרובים.
אני המבוגר ביותר, אז עזרתי לאמא שלי עם אחיותיי האחרות ובהכנסת הכנסה. כשהייתי בן 14, סיימתי את הלימודים ב-19:00 והלכתי לעבוד בתור עוזרת בית כדי להשיג כסף לקניית בגדים. לא היה לי זמן להיות נער - רק עבדתי. אבל אני חושב שהמצב שלי דחף אותי להיות אחראי בחיים.
מה אמא שלך אמרה על כך שהפכת למדריך?
ובכן, בהתחלה היא מאוד הופתעה, ופחדה שאני בהרים עם הרבה חיות. אבל עכשיו היא גאה כי מצאתי משהו שאני אוהב ונהנה ממנו. אז היא גאה.
איך הגעת לטיולים?
רציתי לעבוד בתיירות, במטוס או לטייל בכל העולם, וכשהייתי בבית הספר בטנג'יר [למדתי תיירות], פגשתי כמה חברים מספרד. נסעתי לברצלונה, והם לקחו אותי איתם לטיולים ברכסי ההרים מונטסראט והפירנאים. ואז, כשעברתי למרקש, התחלתי לטיילמָרוֹקוֹועודדו אותו לגשת למבחן.[הערת העורך: אין בתי ספר למדריכים; במקום זאת, בחינה אחת גדולה כדי לקבל הסמכה במרוקו.]עשיתי את זה, והצלחתי. הם מעולם לא ציפו שתהיה אישה בהרים ב-1994.
מאז שהתחלת להדריך, איך דברים השתנו?
המרוקאים לא ממש ידעו מה זה אומר להיות מדריך הרים אז. רבים מהמדריכים היו אירופאים. היה חשוב להראות למרוקאים שהעבודה קיימת.
התיירות בהרים סייעה גם לאזורים רבים שנשכחו על ידי חלקים גדולים בחברה - מקומות מרוחקים שבהם אנשים חיו בעבר ללא בתי חולים או גישה נוחה. עכשיו יש עוד כבישים, בתי ספר ועודאכסניות, או בתים פשוטים לתיירים לשהות בהם. כמה מהמקומות שהיו ידועים בתור הפראיים ביותר בשנות ה-90 הם כיום מודרניים יותר. אבל באופן כללי, אני יכול לומר שתעשיית התיירות הייתה טובה לאזורים שפעם נשכחו על ידי אנשים. ועוד נשים הלכו בעקבותיהן, וילכו בעקבותיהן.
איזה סוג של סיורים אתה מוביל עכשיו?
אחד הטיולים הוא הובלת קבוצות של נשים ל-Peak DMC לכפרים עם נשים ברבריות, שם אני מתפרשת. אני גשר בין שני העולמות האלה, ואני אוהב את זה, כי אני מרגיש שאני עוזר לנשים: נשים מכל העולם, ונשים כאן שיש להן הרבה דברים להציע ואין הרבה אנשים שיעזרו להן.
אנחנו מדברים על מסורת, ונשים ממקומות כמואֵירוֹפָּה, ארה"ב, אוסטרליה וניו זילנד מראים לנשים [ברבריות] הללו באמצעות מילים ופעולות שאנחנו יכולים להיות חזקים, אנחנו יכולים להיות עצמאיים, ואנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו אוהבים.
למה חשוב לך שנשים ימשיכו להיפגש ולדבר בצורה כזו?
כי אנחנו חולקים את אותן בעיות. לא משנה היכן אנחנו נמצאים, הבעיות שונות, אבל זהות. אנחנו מבינים אחד את השני, ואנחנו יודעים מה אנחנו צריכים. אנחנו אחיות, אנחנו אמהות. אנחנו נשים. אני חושב שעדיף אםנשים מדברות עם נשים, כי אנחנו מדברים באותה שפה. אתה יכול גם לדבר בביטחון: אם יש לך בעיה אתה עלול לחשוב שאתה לבד, אבל אם אתה מדבר עם אישה אחרת, אתה יכול ללמוד ולראות,אה, כן, היא עשתה את זה, וגם אני יכול לעשות את זה.
כמה זמן עוד אתה חושב שתעשה את סוג העבודה הזה?
אני לא יודע. אני אומר שאעשה עוד 10 שנים, ואז אני אראה. אם הבריאות שלי והרגליים והנפש שלי ילכו בעקבותיו, אולי אעשה יותר. האמת היא שאני עושה את זה כבר כמעט 30 שנה. אז אם אעשה עוד 10 שנים אני אהיה מאושר.
מהם כמה מהמקומות האהובים עליך לטייל בהם?
המקום האהוב עלי הוא הר M'Goun, בדרום מזרח הרי האטלס. אני גם אוהב לטייל בהסהרה. זה מרגיש כאילו אין סוף, וזה מאוד פראי.
ומה אתה אוהב בלהיות בהרים?
אני מרגישה שאני צעירה יותר ב-20 שנה. בָּרִיא. אני מרגיש מועיל, ושאני עושה משהו. אני אוהב להיות בהרים עם אנשים, אבל אני גם אוהב להיות שם לבד. אבל הדבר הכי טוב שאני מקבל מההרים הוא להיות חופשי בנפשי, בגוף שלי, במעשים שלי. זאת המילה. לְשַׁחְרֵר.
Hdoubane מנהלת כיום את שמונה הימים של Intrepid Travelסיור 'משלחת נשים' במרוקו, שלוקח מטיילות דרך עמק מ'גון, מבקר משפחות ברבריות באזורים נידחים, ומבלה בקו-אופ אומנים לנשים בטלסנט. היא גם מדריכה את 15 הימים של משלחות נשים פראיותסיור 'פסיפס פרא מרוקו', שחוצה את הסהרה ואת עמק זיז.
