בטיול אחרון דרך JFK, עצרתי, כמו שאני תמיד עושה, בחדשות הדסון בדיוק אחרי האבטחה בטרמינל 4. שמתי לב איך אוטומטית עברתי את הטקס של איסוף ההובלה הרגילה שלי: בקבוק אלקטרוליט בגודל מיכל צלילה. -H2O משופר, עותק שלקוֹסמוֹפּוֹלִיטִי, חטיף "בריא", כמו אחת מהשקיות הקטנות עם רוכסן של פירות יבשים - שאני אומר לעצמי שאני אוכל במקוםאוכל למטוס(אני תמיד אוכל את שניהם בסוף). זה כאילו בכל פעם שאני טס, אני נכנס לאיזשהו מצב פוגה שמקורו בטיסה שמשאיר את הארנק שלי קל יותר ב-20$ לפחות.
יש משהו מרגיע עז באחדות הבינונית והתפלה של דוכני עיתונים בשדה התעופה. בטרמינלים ברחבי הארץ, בין רשתות קפה ספציפיות לאזור ומסעדות עם דוכני עור דביקים, הם תמיד שם, מוכרים את אותו שילוב של מגזינים וכריכה רכהקוראת חוף, חטיפים בשקיות, מטענים חלופיים לטלפונים סלולריים במחיר מופקע, ומוצרי הכנס-עיר-כאן.
חלק מזה הוא הכאוס שלנסיעות אוויריותמכתיב מערכת חוקים ייחודית, המתקיימת רק בתוך החותם הרמטי של הטרמינל. לאחר שתהיו מפורקים בתהליך הצ'ק-אין והאבטחה, אתם נולדים מחדש לעולם חדש, שבו הוא נמצאבסדר ללבוש את הפיג'מה שלך בפומביולשתות וודקה מרטיני ב-11:30 בבוקר בארץ המוזרה הזו, דוכן העיתונים בשדה התעופה תמיד סיפק לי מגדלור של נחמה.
יש כמה צורות שונות של דוכן עיתונים. יש את אלה שנקראו על שם רשתות חדשות, כמו "חנות CNBC", המנוהלת על ידי קבוצת הקמעונאות Paradies Lagardère. לאחר מכן, יש את דוכני העיתונים הספציפיים למיקום שלך כמו NewsLink, שיש להם שליטה עליהםמיאמיבינלאומי ובוסטון-לוגאן. אבל הרשת הגדולה ביותר בצפון אמריקה, עם כמעט 1,100 מקומות בארה"ב ובקנדה, היא הדסון (המפעילה גם דוכני עיתונים ממותגי CNN, כמו גם חנויות דיוטי פרי ובתי קפה שונים). עוד ב-2014, היא הורידה רשמית את "החדשות" משמה והחלה להתייחס למאחזים כ"חנויות נוחות לנסיעות", מה שבטוח. האתר שלהם מציין את מטרתו של הדסון עם הדברים הבאים: "בכל מיקום, אנו מחזיקים בצרכים לאומיים לצד שפע של פריטי חובה אזוריים."
אני אוהב את הטון המוזר, הפטריוטי במעורפל, של האמירה התאגידית התפלה אך גם ההגיונית הזו. אין ספק שאני לא יכול להיות היחיד שמרגיש אופוריה מוזרה ומרוכז בארץ הפלאות המוזרה הזו, מוארת גרוע, עם לוחות עץ כהים.
שאלתי חברים ברחבי הארץ על דוכן העיתונים שלהם - סליחה,נוחות הנסיעה- שגרות. התגובות שקיבלתי חשפו שילוב של נחמה ובושה - לצד התייחסויות מרובות להתפוררות ההיגיון וכוח הרצון. רבים קוננו על המחירים הגבוהים ועל היעדר אפשרויות בריאות. והרבה אנשים, שדאגו להתייבשות במטוס, הזכירו את ה-XXXL Smartwaters. בקבוקי הליטר הם,על פי נתוני 2016 שפרסם הדסון, הפריט הרביעי הנמכר ביותר של הרשת, מאחורי הגרסה הקטנה יותר של 20 אונקיות ושני גדלים של Dasani.
מנהלת האנליטיקה ג'וליאנה לבוביץ (Smartwater גדולה, שקית של Chex Mix), הגיבה מיד בכותרת: "Icare about this SUJECT DEEPLY!" הסופרת מישי טרנר (בקבוק המים הגדול ביותר שקיים,אָפנָה, M&Ms של בוטנים) מכנה דוכני עיתונים "חיוניים לרווחתי בזמן נסיעה". אוצרת האירועים אוליביה איילמר (אוויאן או פיג'י, M&Ms בוטנים, מסטיק מנטה,תקציר אדריכליאוֹתהנה מהאוכל שלך) הפך לפואטי ממש: "הדסון ניוז היא חברה ותיקה, יציבה, כל כך-מרובעת-זה-מגניב", היא אומרת. "בנוף קמעונאי של חלונות קופצים מוגזמים וחנויות קונספט אקראיות, יש משהו שמתבסס בצורה מרעננת בלהופיע בחנות שאינה מתכוונת להיות משהו אחר ממה שהיא."
ואן בלויס, עורך דין, (סמארטוואטר, קינד בר) בוהה בערגה בשורות מגזיני המקלט שכבר יש לו בבית, ואז מסתובב וקונההאקונומיסטבמקום זאת. "באמת הקייל של ההרכב של הדסון ניוז - קשוח אבל בריא", הוא אומר. עורך דין אחר, דבון שארמה, עובר מאבק דומה. "אני תופס בקבוק מים לטיסה ואז מבלה עד כמה דקות בבהייה במבחר הממתקים, בודק את גבולות השליטה העצמית שלי - שבדרך כלל קורס כמו בית הקלפים שהוא."
קיבלתי כמות מפתיעה של משוב על אותם מה שנקרא "חפצי חובה אזוריים". מנהל האסטרטגיה פיטר קפלן (שוודית דגים, קוביות מסטיק של Icebreakers, מגבונים לפנים מלפפון Burt's Bees, סוילנט ושני חטיפי חלבון), חושב שהם מרכיב לא מוערך עד מאוד במשוואה. "אחד החלקים הכי ישנים בחדשות הדסון הוא מדור המתנות המקומיות", הוא אומר. "ביקרתי לאחרונה באחד בפֶנִיקסוראיתי כמה גרבי קקטוס נהדרות ואיכותיות למראה." איילמר, גם הוא טס דרך פיניקס, הוציא פעם למעלה מ-30 דולר על לוכד חלומות בעבודת יד בוורוד לוהט ופח של מזור מרווה לבנה מטהרת נבאחו. יועצת השיווק מנואלה ביק (ווג, האקונומיסט, משקה, וכל חטיפים ללא גלוטן שהיא יכולה למצוא) פעם קנתה שני עטי דולפינים בג'קסונוויל רק בגלל שהם היו חמודים.
בחנויות הללו, סגולה וסגנית נערמות זו לצד זו, ומזמנות לנו את הפגיעים ביותר שלנו. יש לנוללא נוזלים מעל 3.4 אונקיותעל האדם שלנו ושעות לפנינו שבמהלכן נקפל למושב קטנטן בלי הרבה מה לעשות או לאכול. אז אנחנו עושים בחירות מוזרות, לפעמים לא אופייניות במאמץ להישאר יציבים. מכל התגובות הנלהבות שקיבלתי, טרנר הגיע ללב המדהים של החוויה הכי טוב: "זו דרך למרכז את העצמי האמריקני העמוק לפני שליחת הגוף שלך 500 קמ"ש באוויר."
