תן לנו קצת מהרקע לפני שנכנס למוזיאון.
מחוז שש הייתה קהילה תוססת ומעורבת בקייפטאון עד שתושביה פונו בכוח על ידי ממשלת האפרטהייד בשנות ה-70. התושבים המקוריים התפזרו למרחקים, ועכשיו המוזיאון האינטימי הזה עומד כאנדרטה לזכרם. כל האוסף של המקום בן שתי הקומות נוצר מחפצים אישיים של תושבים לשעבר: תמונות, יצירות אמנות, מכתבים, קטעי חדשות וקריינות שהוקלטו בקלטת. למרות שזה בהחלט לא מחוץ לשביל, רבים מהטיימרים הראשונים או אלה עם לוח זמנים צפוף לא מגיעים לכאן, במקום זאת נותנים עדיפות לרובן איילנד. אבל ביקור מהווה מקבילה נוקבת לרובן איילנד, ומאפשר לך להבין חלק ממה שסבלו אנשים פשוטים במהלך האפרטהייד.
הבנתי. אז מה נמצא בפנים?
מדובר בתמהיל רחב היקף: מזכרות אישיות של אנשים שחיו ברובע שש או דברים שהיו פופולריים באותה תקופה - הרבה תמונות ונגיעות אישיות כדי להמחיש עד כמה השכונה הייתה מגוונת ותוססת פעם. ישנו חדר שינה משוחזר, מכון יופי ואלמנטים נוספים שיעזרו לכם לדמיין את החיים בתקופה ההיא. אחר כך יש גם סיפורים בעיתונים המסבירים מה קרה אחר כך, כמו גם סיפורים מרגשים וזיכרונות מתושבים לשעבר על הכאב שחוו כשנאלצו לצאת מבתיהם.
איך היו השטחים הפיזיים של המוזיאון?
החלל אינטימי, אך פתוח ואוורירי: התערוכות תופסות את קומת הקרקע ובמרפסת בקומה העליונה. המוזיאון מסומן בצורה מאוד ברורה וקל לניווט. זה לא כל כך גדול; אתה בעצם מקיף כל אחת משתי הרמות במעגל, כך שקשה לטעות.
מי עוד דפדף איתך באוסף?
בעיקר מבקרים מחוץ לעיר. המוזיאון אף פעם לא עמוס מדי; במקום זאת, זה תמיד שקט ונוח לנוע בו. אתה יכול ללכת מהר או לאט שאתה רוצה.
ספר לנו על הסיור במוזיאון.
סיורים עולים בתשלום סמלי: בערך דולר על הכרטיס הרגיל הוא 40 ראנד, או 3 דולר, דמי כניסה. מדריכים הם בדרך כלל תושבים לשעבר, מה שהופך את החוויה האישית כבר להרבה יותר אישית.
אם יש לנו זמן, איך נוכל לתכנן ביקור בצורה הטובה ביותר?
אתה יכול להתפרץ בין שתי ההקפות, לקרוא כמה כיתובים ודיווחי חדשות, ועדיין לקבל הבנה כללית של התמודדויות הקהילה.
