ביקורת: פנתיאון

1 באוקטובר עד 31 במרץ: 10:00-18:00; 1 באפריל עד 30 ביוני: 10:00-18:30

תגיד לי: מה זה המקום הזה?
הפנתיאון החל כתחליף לכנסיית סנט-ז'נבייב המקורית בשנת 1757, שתוכננה על ידי ז'אק-ז'רמן סופלו. הבניין הלך הלוך ושוב בין שימוש דתי לחילוני לפני שהפך לבסוף למקום המנוחה האחרון של אזרחים צרפתים גיבורים. כעת שוכנים בו שרידי מחברים כמו אלכסנדר דיומא וויקטור הוגו לצד חדשנים כמו המדענית מארי קירי.

וואו. איך זה להיות שם?
ישנן כמה סיבות עיקריות לבקר בפנתיאון, החל מהארכיטקטורה הניאו-קלאסית המדהימה, הכוללת כיפות נישאות ועמודים המעניקים כבוד לפנתיאון הרומי המקורי. אנשים גם באים לבקר במקומות המנוחה של בניה ובנותיה המפורסמים של צרפת, כמו הסופר אמיל זולה. ואז יש כאלה שבאים להתפעל מהמטוטלת של פוקו, עוקבים אחר נתיב כדור הארץ. האווירה בקהל היא שילוב של יראה, יראת כבוד וסקרנות.

די מעניין! האם יש מדריך מעורב?
אין צורך במדריך.

מי בא לכאן?
הפנתיאון שוכן ליד הסורבון, כך שסביר שתתקלו בסטודנטים בכל ביקור נתון. תמצאו גם תיירים שמגיעים בשביל התחושה הסוחפת של ההיסטוריה שהבניין מספק. אתה יכול לעבור בחלל בקטע מהיר כדי לצלם תמונות ולעזוב, או להקדיש זמן מה לעומק הפרטים בכל החלטה אדריכלית.

האם זה עמד בציפיות?
הבניין עצמו יפה ועוצמתי בצורה יוצאת דופן בקומתו המונומנטלית. ולדעת שאתה מוקף בשרידים של אנשים שתרמו כל כך הרבה לארצם ולתרבותם זה מעורר יראה, בלשון המעטה.