מה היו הרושם הראשוני שלך?
טוקיו, עם הרחובות הבטוחים במיוחד שלה, היא אחת הערים הבודדות שבהן מעודדים מטיילים ללכת בסמטאות - במיוחד אלה של גולדן גאי. המצמד הזה של רחובות צרים, תחובים בצל של שינג'וקו, רצוף במאות ברים צלילה נמוכים עם קומץ מושבים בלבד, כולם מזכירים הוללות שלאחר המלחמה (לפני שהשכונה הפכה למגרש דריסה עבור גורדי שחקים נוצצים ומועדוני לילה אופנתיים ). אין סדר למקום, ובהתחשב בעובדה שהברים מוערמים - חלקם בגובה הקרקע, בעוד שחלקם ממוקמים במעלה גרמי מדרגות תלולים ותלולים - זה מרתק לשוטט ללא מטרה כמו להגיע עם תוכנית משחק.
לאן קודם?
אלבטרוס הוא מקום טוב להתחיל בו כמו כל מקום אחר. הבר בן שתי הקומות (עם מרפסת גג) ידוע בחללי פנים הדוקים הנוטפים בעיצוב ישן משורת נברשות ועד פיתוחים צבועים זהב ומשטחי עץ בלויים. הגימיק כאן - לברים רבים באזור יש אחד - הוא שהפטרונים בקומה העליונה מקבלים את המשקאות שלהם דרך חור ברצפה. בין אם מדובר בעמיתים לעסקים מקומיים או בינלאומיים, סטודנטים צעירים או תיירים נלהבים, צפו לראות קהל מעורב היטב.
איך המשקאות?
הקוקטיילים כולם מלאי דמיון ומשורבטים על תפריטים בכתב יד. תוכלו למצוא משקאות חריפים פשוטים לצד טעמים מהבית, כמו טקילה ביתית שעשויה משזיפים, קוקטיילי סאקה שונים ושאר מצעים מעוותים (כמו ג'ין "חריף" או וודקה) שלא תמצאו מאחורי בר טיפוסי.
שווה להזמין גם משהו לאכול?
יש דמי כניסה קטנים (לא נדירים בטוקיו) שמגיעים עם חטיף בר צנוע (פריכיות אורז, למשל), אבל צאו החוצה כדי לזרוק באחד מהמסעדות הקרובותיאקיטורידוכנים.
איך היה השירות?
רבים מהברים של Golden Gai פתוחים רק למקומיים - מובן, בהתחשב בכך שברוב הברים יש רק קומץ מושבים. אלבטרוס, לעומת זאת, מברך כל אחד וכולם.
למי זה הכי מתאים?
אם אתה מתחבר עם עמיתים לעבודה בנסיעת עסקים, זה יעשה את העבודה. אבל גולדן גאי היא חוויה מהותית לכל סוג של מטייל (במיוחד כאלה שלא ייכנסו לפאניקה אם ישכחו להביא את פורל).
