קבע את הסצנהשני שורות של בונקרים מבטון עשויים להיראות כמו נסיגה בלתי סבירה על החוף, אבל מסיבה זו בלבד, לדקסונס יש משיכה ארכיטקטונית חד פעמית ששווה לנסוע בשבילו. האידיליה הבלתי רגילה הזו שוכנת בסביבה עם אצבעות חולות ממש על גרגירי הזהב של חוף קורוטה, צופה אל הים היוני הכחול הכסוף לעבר האי זקינתוס. מה שמקסים להפליא במיקומו, הוא שהוא נמצא בקצה הצפון מערבי של הפלופונסוס, שהוא נחלתם של המקומיים ולא של תיירים. הנוף השליו נתון בעיקר לחקלאות עם אבטיחים, חמניות, מטעי זיתים, כרמים ועצי הדר המשטיחים את השטח הכפרי.
מה סיפור הרקע?מגיל צעיר, הילד המקומי ניקוס קרפלוס תמיד חלם להמיר את מקבץ מכלי אחסון היין התעשייתיים שנבנו בשנות ה-20 למקום לינה. היין נשאב ישירות מהחוף אל הספינות הממתינות, כך שהמיכלים קרובים באופן מגרה למים. הפרקטיקה האדריכלית האתונאית, K Studio, הייתה אחראית לטרנספורמציה הרגישה ולמרות שהתוצאה מודרנית ללא פשרות, היא איכשהו מרגישה גם מסבירת פנים וחמה.
למה אנחנו יכולים לצפות בחדר שלנו?חדרי השינה השוכנים במיכלים הבודדים הם חללים שקטים ומוצלים המציעים הפוגה מהזוהר שלשמש יוונית. תשעת החדרים עם נוף לים הם הנחשקים ביותר, אבל יש גם ריגוש, אם לא מעט מאיים, בשינה באחד החדרים מול שתי ממגורות הפלדה הממותות. המראה הוא מודרניזם פונקציונלי עם עין על המורשת התעשייתית של הבניין. הקירות חסרי עיטור לחלוטין, האביזרים נעשו בהתאמה אישית תוך שימוש בחומרים כמו בטון יצוק, פלדה מצופה אבקה, זכוכית וטרצו, בעוד שרבדים ימיים וקנבס מושכים את הכל יחד כדי ליצור אווירה ימית עדינה מאוד. חוסר הצבע יכול, לפעמים, להרגיש קצת חסר עליזות, אבל ברור שזה מכוון; זה נותן לטנקים לדבר.
מה עם האוכל והשתייה?המרפסת הפונה לים מגישה תפריט לכל היום שמתחיל בארוחות בוקר פשוטות של אבטיח מקומי ומבושלות לפי הזמנה, ארוחות צהריים של קלמרי מטוגן עמוק וכריכים עם גבינה בגריל, ויש גם דוכן גלידה ושירות חוף. המסעדה זרועה עששיות שוכנת בחדר המכונות הישן, או שאפשר להעמיד שולחן באחת ממגורות הפלדה, סתם בשביל הכיף. זהו אחד מאזורי ייצור היין הגדולים ביותר (הפתעה, הפתעה) ביוון, כך שקיימת רשימה מדהימה של יינות שלעתים רחוקות נטעם מעבר לחופי יוון.
איך הקהל?סַקרָן. ברור שהרבה אנשים כאן כדי לבהות, וללמוד, את המסגרת הבולטת שמייחדת את המלון הזה. אנשים שמעריצים אדריכלות ועיצוב פנים, אבל גם זוגות ידועים, אולי אתונאים בסוף שבוע. למלון יש גם וילה בת שלושה חדרי שינה מהמאה ה-19, שהיא אידיאלית לסוג המשפחות שלא סובלות את אתרי הנופש בצבעי היסוד, העמוסים עם בריטים באזורים אחרים של יוון. קראפלוס רואה בפרויקט יותר מסתם מקום לשהות בו אלא גם כמרכז המשקף את התרבות היוונית הצעירה, כך שיש אירועים קבועים עם טעימות יין מהכרמים המקומיים, קריאת שירה, יוגה, מדיטציה וריטריטים הוליסטיים.
יש מה להגיד על השירות?זה באמת מרגיש שהצוות כאן נהנה מהעבודה שלהם, וזה מרומם לחזות. קראפלוס והצוות שלו מתגאים באזור המקומי שלהם ויש להם שפע של המלצות, מביקורים בכרמים ועד למקומות צהריים קטנטנים בטברנה.
איך הסצנה השכונתית?תושבי הפינה הנדירה והשקטה הזו הם מומחים לחיים איטיים. סוג העיירה שבה לוח הזמנים של האוטובוס כנראה לא עודכן מאז שנות ה-80. חשבו על הטיול הזה כעל הזדמנות להתאפס לקצב החיים המרדים והלא ממהר. מבחינת מיקום: Kourouta היא מושבה קטנה על חוף הים עם כמה בתים ומסעדות ליד Amaliada כשעה דרומית לעיר הנמל Patras. חובה לעשות הוא ביקור באתר המורשת העולמית של אונסק"ו, אולימפיה העתיקה, במרחק של 40 דקות נסיעה משם, פשוט קחו אותו לאט (ואל תנסו לנסוע באוטובוס)...
יש עוד משהו להוסיף?אין בריכה, אבל היכולת להניף את הרגליים היישר מערסל במרפסת לים יותר מאשר מפצה על כך.
משהו שהיית משנה?לפעמים מנות בארוחת הערב נראות קצת יותר שאפתניות ופחות תואמות את התחושה הנינוחה והביצ'ית.
האם זה שווה את זה?בהתחשב במחיר שהוא בהחלט, זה אולי לא מקום לחזור אליו שוב ושוב, אבל זה מקום יוצא דופן שישאיר את חותמו הרבה יותר זמן מכל מלון אגאי מסורתי אחר שיעשה אי פעם.
