קבע את הסצנה.
חומת מבצר מהמאה ה-13, שנחפרה במהלך הבנייה, חוצה את הלובי המודרני והחלקלק של יפו. ריהוט מודרני באמצע המאה; על הקיר אחד מציורי הספין של דמיאן הירסט. אבל זה בקושי מכין אותך להמשך יפו, בית חולים במנזר חד פעמי יכול לטעון שהוא המנזר הכי זוהר בעולם; כל הקשתות הגדולות, קירות הגבס והפריחה הניאו-רומית, אבל עם פריחה מודרנית. הקפלה, שבה סגדו פעם נזירות, היא כעת תפאורה מפוארת לבר המגניב ביותר של תל אביב, עם תקרות קמרונות נוסקות וחלונות ויטראז'.
מה הסיפור?
כאשר נבנה במאה ה-19, בית החולים הצרפתי האייקוני של יפו היה שילוב של סגנונות ניאו-גותי וניאו-רנסנס. עכשיו, זה מסמל בבירור את ניאו-יפו, הרובע הערבי העתיק של העיר, שהולך וגדל יותר ויותר. השיפוץ ארך 10 שנים של חפירה ושימור, בפיקוח המעצב הבריטי ג'ון פוסון והאדריכל הישראלי רמי גיל. הם נשארו נאמנים לחלל הישן והמצועצע, עם ההשפעות הערביות והרומיות שלו, תוך שהם הפכו אותו למלון של 120 חדרים מלא במוצרי נוחות ואמנות ועיצוב חדשניים, מהירסט ועד מעצב הרהיטים היפני Shiro Kuramata.
מה אנחנו יכולים לצפות מחדרי השינה?
החדרים הם מנזר מינימליים, אבל בצורה מסוגננת; קירות הגבס הקרירים והקשתות המאופזות על ידי כיסאות של המעצב הצרפתי פייר פאולין. פאנל יחיד שולט על התריסים, האורות והמיזוג, ויש רק מקלחת בחדר האמבטיה משיש טרוורטין. המינימליזם מודגש בתמונות מינימליות של עצים של האמן הישראלי טל שוחט.
מה עם האוכל והשתייה?
עבור מקום וזמנו, האוכל נוטה בכבדות לכיוון ניו יורק, למרות שהוא מנוהל על ידי השף המקומי רועי ענתבי. מעדנייה של ברוקלין הפתוחה כל היום ב-Golda's מגישה בייגלים ולוקס, וקפה נהדר.
יש מה להגיד על השירות?
אפשר לשפר, אבל יתחמם. הקונסיירז' הוא אוטוריטה על ברים וגלריות מגניבים אמיתיים ביפו.
איזה סוג של אדם נשאר כאן?
קהל העיצוב העולמי המכיר (מי הם האנשים הנמשכים ליפו מלכתחילה). הרבה נשים וגברים בלבוש מקסי באלגנטיות עם קרסוליים חשופים ומשקפי צב.
איך הסצנה השכונתית?
אזורים אופנתיים, המתגברים במהירות בערים, נוטים להיות באזורים שלא היו אהובים בעבר: מחוזות אור אדומים, רציפים, רציפים. יפו היא רובע מגניב, אבל יפהפה שיש לו היסטוריה של 4,000 שנה המשתרעת אחורה מעבר לתנ"ך (יונה, פטרוס הקדוש) והמיתולוגיה היוונית (פרסאוס, אנדרומדה), עם יותר תושבים ערבים מאשר יהודים. גלריות האמנות, ברים הבוהו והבוטיקים האופנתיים הם בתים במבני אבן עתיקים, שזוהרים באור זהוב; בעוד ששוקי הפשפשים ובתי הקפה והמאפיות בערבית הם כפי שהיו במשך מאות שנים.
משהו שפספסנו?
בריכת האקוומרין המלבנית מבצבצת מכיסאות הנוח הלבנים שסביבה, והעובדה שמספק קרם הגנה היא מגע נחמד. הלובי כוללשישבשלוחות, המקבילה הטורקית לשש-בש.
האם זה שווה את זה - למה?
כמו יפו עצמה, זה שילוב מרגש של ישן וחדש, שאיכשהו עובד.
