ביקורת: דמיאן

מה היו הרושם הראשוני שלך כשהגעת?

החלל הוא התגלמות השיק התעשייתי המודרני - חשבו על רצפות בטון, קירות לבנים חשופות, הרבה אדניות עם צמחייה עבותה ותאורה מעומעמת הן בחדר האוכל הראשי והן במרפסת האחורית, עם הגג הנשלף וציור הקיר הצבעוני שלו.

איך הקהל?

הקהל אופנתי ולבוש ללא דופי, נראה כאילו הם שם כדי לחגוג אירוע מיוחד או אולי בדייט ראשון בתקווה להרשים. בין אם בטונים שקטים ובין אם בשיחה סוערת, כולם נראים שמחים להיות שם ומתרגשים מכל המנה שמלמדת.

מה עלינו לשתות?

אתה במסעדה מקסיקנית בלוס אנג'לס... בוודאי מרגריטה בקלפים! אם לא, בשאר רשימת הקוקטיילים יש עוד המון מאכלים טעימים כדי לפתות סועד צמא.

אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.

התפריט שואב טכניקות והשראה מרחבי מקסיקו, אם כי נראה שהוא מעדיף במידה רבה את Oaxaca ובאג'ה. תוצרת מקומית, פירות ים ואולי הטורטיות הטובות ביותר בעיר ממלאות את תפקידי הכוכבים הראויים. כל פריט בתפריט מצופה בקפידה - מהסוג שתרצו לצלם גם אם אתם לא מהאנשים האלה.

ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?

בדיוק כמו כל דבר אחר במסעדה הזו, הצוות עומד בנקודה: ממליצים המלצות מתחשבות, מסבירים את סגולות הקוקטייל האהוב עליהם ברשימה (אם יתבקשו), ממלאים את המים ברגע המתאים. שום דבר בסעודה כאן לא מרגיש ממהר, במקום זאת, כל רגע נועד להתענג בדיוק בקצב הנכון.

מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?

אתה יכול לנסות לקפוץ ולקלוע שולחן, אבל סביר להניח שתצטרך להזמין שבועות מראש. אז זה מסוג המקומות שאתה הולך אליו כשאתה מתכנן משהו מיוחד או מנסה להרשים מישהו מיוחד.