ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
יש משהו ימי במעורפל בסכמת העיצוב הלבן והטיק, תקרות נמוכות, נקודות הלוגן ומנורות שולחן כרום מוצלות בחלל האוכל הזה. האלגנטיות השקטה שלו מחקה את הבישול של אן-סופי ומהווה הפוגה מההמולה של הלובר הסמוך. מקזזים את הקירות הצבועים בלבן, שמאירים את החלל הנטול חלונות ברובו (מלבד החלון הקדמי לצוות המטבח/המטבח הפתוח), הם קנבסים לבנים על גבי לבן עם מוטיבים פרחוניים בהשראת אסיה בתבליט נמוך.
איך היה הקהל?
שילוב מאוזן של מקומיים (בדרך כלל בני 40 פלוס) לצאת לערב מיוחד עם חברים ובני משפחה, או מטיילים שעוקבים בקפידה אחר מדריך מישלן. לאן-סופי יש שלושה כוכבים בוולנס, אבל למי שלא יכול להרשות לעצמו תפריט שלושה כוכבים או שלא יכול להגיע לוולנס, המקום הזה בכוכב אחד הוא היכרות יפה עם הבישול שלה.
מה עלינו לשתות?
הכי טוב ללכת ישר על היין והשמפניה. בביקורי נבחרו המשקאות לשולחן, לא ראיתי תפריט.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
הבישול העונתי של אן-סופי הוא גם נועז ועדין. טעמים ומרכיבים יפניים מניחים הרבה מהמנות שלה, כמו עם הגזרים האפויים עם אגוזי לוז וקצף וויסקי ניקה בלאק. מנות אחרות כללו את המקרל הכחול כבוש במלחים של תה Lapsang Souchong מעושן, מוגש עם ריזוטו סלרי ומואר בברגמוט; עגל בסגנון וולינגטון עם פילה אנשובי, מנגולד שוויצרי מפרובנס וסטילטון אנגלי. ולקינוח גולת הכותרת: אגס שלם עם חלוקי קקאו ואגס מסוכר, קרם נענע וקרם ערמונים.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
מסביר פנים וחמים בלי השירות הנלהב מדי שנוטה להגדיר מסעדות משובחות. הם היו בעלי ידע רב ועוזרים כשבחרתי את המנה לפי הזמנה. הארוחה הייתה בקצב טוב ומבט חטוף ברחבי חדר האוכל אישר שכל אורח בודד נשף - משהו שניתן לייחס לצוות כמו לאוכל.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
ארוחת הצהריים משתלמת יותר ומצוינת לבילוי יוקרתי. ארוחת ערב יכולה להיות רקע לאירוסין, סעודת סיום, יום הולדת אבן דרך, או תאריך שאתה באמת מנסה להרשים.
