ב-1 באפריל האחרון, טיסה 812 של סאות'ווסט איירליינס, בדרך מפיניקס לסקרמנטו עם 118 נוסעים על הסיפון, בדיוק הגיעה לגובה השיוט שלה כאשר נשמעה חבטה חזקה וחלק מגג התא נקרע. אוויר קר שטף את המטוס כמו סופת טורנדו.
הטייסים ביצעו נחיתת חירום ביומה, אריזונה, המסלול הקרוב ביותר שיכלו למצוא, בעזרת בקרי תנועה אווירית בשלוש ערים. לא היו נפגעים אך הנוסעים נרעשו.
חוקרים מהמועצה הלאומית לבטיחות בתחבורה מצאו שיש ** **חור באורך 59 אינץ' ורוחב 9 אינץ' בגג התא. מאוחר יותר, במעבדות שלהם בוושינגטון, הם גילו שפגמי ייצור חמורים החלישו את עור המטוס.
המטוס המעורב, בואינג 737, הוא מטוס הנוסעים הפופולרי ביותר בעולם. אחד ממריא או נוחת כל 2.5 שניות. שיעור התאונות שלו נמוך יחסית: אחת לכל 2.5 מיליון שעות טיסה.
אבל יש לו גם היסטוריה ארוכה של בעיות בגוף המטוס שלו, עיצוב שמקורו בשנות ה-60. הסתכלתי על ההיסטוריה הזו, והתייעצתי עם מומחים על ההשלכות שלה. אתה יכול למצוא את הסיפור המלא השבוע בניוזוויק ובאינטרנט כאן.
כמובן, השאלה הראשונה שאנשים שואלים אותי היא - לדעת מה אתה יודע, האם היית עדיין טס על בואינג 737?
כן, הייתי עושה זאת.
אני יודע שלוקחים מונית ניו יורק בשדרה השנייה זה הרבה יותר מסוכן. כפי שאמר לי פול הייז, שמנהל מאגר נתונים עצום על תאונות אוויר בחברת Ascend בלונדון: "התפיסה של בטיחות אווירית שנוצרה כתוצאה מהתרסקויות מסתירה את העובדה הבסיסית שהטיסה בטוחה בצורה יוצאת דופן - הסיכוי למות בתאונת אוויר הם אחד ל-15 מיליון".
טיסה בארה"ב מעולם לא הייתה בטוחה יותר. זה הושג על ידי שני דברים: התקדמות טכנולוגית בלתי פוסקת הן באופן הטסת המטוסים והן כיצד הם מטופלים על ידי בקרי התנועה האווירית - ומשטר של תחזוקה ובדיקות שירות קבועות של המטוסים.
הדאגה שלי עם ה-737 - הסיבה שרציתי לעשות את הסיפור הזה - היא שבמטוס הזה, משטר בדיקות התחזוקה והשירות הוא שדורש ערנות יתרה. במקרים של שני מטוסי Southwest 737 שתאיהם נקרעו בטיסה, בדיקות התחזוקה לא הצליחו לזהות פגמים.
