מִקוּם:ורנאסי
אני מתכונן לעזוב את אחת הערים האהובות עלי, ורנאסי, לאגרה. ורנאסי היא, כמובן, העיר הקדושה ההינדית על גדות הגנגס, ולהיות כאן - במיוחד בלילה, כשאפשר לראות את שריפות הקרמטוריום בוערות בכתום על רקע השמים הכחולים-כהים - זה להרגיש כמעט חסר זמן: כאן זה חיים ומוות, מחלה ובריאות, בנים משחקים קריקט ואחרים עם גדמים לנשק, מתחננים. אדם מרגיש, כאשר אדם הגיח מהאזור המקיף את הגאטים, כאילו הוא מתעורר מחלום קדחת, כזה שמשאיר את העולם בתחושת עצבים לרגע.
אתמול בלילה, המכונית שלנו חנתה די הרבה מהגאטים, אז לקחנו אליה ריקשה, דרך רעש ורעש תנועה כל כך, שזה נראה בלתי אפשרי, מתיש - ובסופו של דבר מרגש - שהמצעד הזה לא נפסק: הרבה כמו החיים עצמם. (אגב, קרא את הקטע של פיקו אייר על ורנאסי, "הודו הגדולה," לעוד - הוא לוכד בצורה מושלמת את הפאר המבלבל והמוזר שלו.) נתראה באגרה!
**קריאה: **_הלשכה האדומה_מאת פאולין חן
נוֹףCondé Nast Traveller Grand Tour באסיהבמפה גדולה יותר
רק Yanagiharaהוא העורך הראשי לשעבר ב-Condé Nast Travelerומחבר הרומניםהאנשים על העציםוחיים קטנים(מרץ 2015). כיום היא העורכת הראשית שלT: מגזין הסגנון של הניו יורק טיימס.
