כשסבסטיאן קופ חיפש בית לחנות הבגדים היפה שלומרכז מסחריעוד בשנת 2009, אנשים חשבו שהוא משוגע לשקול את Rue de Marseille. אבל קופ וחברו הטוב, פרנסואה-גיסליין מוריון, הבעלים המשותף של החנות, התאהבו במקום שצמח אז, והחליטו לפתוח שם את דלתותיהם מבלי לחפש מקום אחר. "זה הרחוב האהוב עלי ביותרפריז, זה שבו אני מרגיש הכי בבית", סבסטיאן, שיצר גם את לחם הסניקרס האקולוגי-שיקמַבָּטעם Morillon ב-2004, מספרקונדה נאסט טרוולר. "אין כמעט מכוניות... זה אזור ירוק ושליו, ממש במרכז פריז". אז, "כולם אמרו לנו, 'השכונה הזאת היא זבל, היא מתה", הוא מוסיף. "הם חשבו שאנחנו כועסים. אבל חשבתי שזה סימן טוב".
הרחוב נמצא במרחק של מטרים ספורים בלבד מכיכר הרפובליקה, שלדברי סבסטיאן הפכה ל"לב פריז" לאחרפיגועי טרורשם בנובמבר. "באותו לילה הייתי על האופניים שלי מול הבטקלאן כשהמחבלים נכנסו, והייתי אמור לאכול ארוחת ערב בשעהאובר אמא, מקום מאוד מגניב 100 מטר מהבטקלאן", משחזר סבסטיאן. "כשנכנסתי למקום, אנשים עדיין רקדו והתבדחו בזמן שהמחבלים התחילו לירות ברחוב. הרגע הזה עדיין מרחף במוחי: אנשים מחייכים ומתבדחים, בלי לדעת שכבר עמוד בחוץ היה הפוך".
למרות שהוא אומרפריז השתנתה באותו לילה, בדומה לארצות הברית אחרי ה-11 בספטמבר, "זו עדיין העיר היפה ביותר בעולם, עם קצת פחות תמימות", הוא אומר. "כמה חודשים לאחר מכן, אנחנו מרגישים שכל אחד רוצה עוד יותר לתת כיוון משמעותי לחייו". סבסטיאן ופרנסואה אוהבים את השכונה שלהם - ואת רחוב מרסיי - יותר מתמיד.
CNT: ספר לנו קצת על החנות. מתי פתחת את זה, ואיך היית מתאר את זה למישהו שמעולם לא היה?
SK:רצינו ליצור חלל ייחודי, להשיק דור חדש של חנויות, שבו אפשר להיכנס, לראות דברים מגניבים, ולשמוח גם אם לא קונים כלום. התכונה המשותפת לכל הפרויקטים ומותגי האופנה שנאספו בסנטר מסחרי היא שקיפות הייצור: [הלקוחות] יודעים היכן מייצרים [מותגים], מבלי שזה בהכרח משהו שהם עושים ממנו עניין גדול. אלו שני העמודים העיקריים שיופצו בחנות: שקיפות ועיצוב מעולה.
מיהו לקוח טיפוסי?
יש לנו הרבה לקוחות יפנים, קנדיים, דרום קוריאנים, מעורבים עם הקהל המקומי הפריזאי שלנו, והם מאוד מרוצים מהשילוב הזה. מאז ההתחלה, ראינו בה יותר מסתם חנות. זה גם חלל שיכול לארח אירועים, פגישות. עבורנו זה היה הביטוי של דור הדיגיטל, הראשון שגדל בלי ואחר כך עם האינטרנט.... רצינו למצוא את חופש הביטוי הזה במרחב.
מייסדי סנטר מסחרי, סבסטיאן קופ (משמאל) ופרנסואה גיסליין, עלו על התעלה במכסה המנוע שלהם.
באדיבות סבסטיאן ופרנסואה גיסלייןמה אתה הכי אוהב בבלוק הספציפי הזה?
השלווה שלו, האותנטיות שלו. הרבה פריזאים אמיתיים חיים באזור הזה. משפחות, רמות חברתיות מעורבות, הרבה מחליקים; זה משתלב היטב לכדי הרמוניה כאוטית.אתה יכול להשוות את זה לברוקלין, עם פחות בתי קפה ופחות היפסטרים - אבל ברוקלין שתמוקם במרכז העיר. הרבה אולפני יצירה עובדים בקרבת מקום, עלות ההשכרה לא כל כך גבוהה, הרבה מסעדות מגניבות.
הרבה פריזאים אמיתיים חיים באזור הזה.
איך נראה יום טיפוסי עבורך? מה השגרה שלך?
היום הטיפוסי שלי בפריז? להוריד את הילדים הקטנים שלי לבית הספר, לשתות קפה, ללכת לפגישות עם הצוות שלי [ועם] מותגים אחרים, ליצור פרויקטים ולארגן את מספר הפרויקטים עליהם אנו עובדים. אף אחד לא יכול להגיד לך איפה אני, כי כמו שחבר אמר לי בשבוע שעבר, 'את חיה, את בכל מקום'. (צוחק.)
מהן החנויות ובתי הקפה האהובים עליך בקרבת מקום?
אני אוהב לשתות קפה בפניםעשר פעמונים, לאכול ארוחת צהריים אורגנית בפניםזרעי שמש, או לאכול פסטה בCarabinieri. בסמוך למרכז מסחרי עומדת אחת המאפיות הטובות ביותר בפריז:לחם ורעיונות....הקרילוןהוא אחד הברים הכי מגניבים באזור, וקמבודיה הקטנההיא אחת המסעדות האסיאתיות הטובות ביותר. שניהם נפגעו קשות מהתקיפות.
לדעתך, למה הבלוק הזה הכי מגניב בכל פריז? מה יש לזה שבחלקים אחרים של העיר אין?
יש לנו אותנטיות אמיתית, אנשים שחיים כאן שנים. זה אזור שאוסף הרבה אנשים יצירתיים. וזה תחום של ההווה והעתיד שמשתנה כל יום. אתה מרגיש ממש טוב ללכת ברחובות שלה, [עם] שמיים פתוחים, בניינים נחמדים, בחורות מגניבות ובחורים ששותים כוס יין במרפסת.
יום בפריז
