טיול דרך דרך ברבדוס מציג את הצד הפראי של האי

שעות לחופשה שלי ברבדוס, ב Chill Café Bar & Grill, בר חוף באוויר הפתוח בטיילת הייסטינגס של החוף הדרומי בדרום מערב ברבדוס, אני מרגיע את העצבים שלי עם סודה למועדון. חברי לבר שלי, כל המקומיים, מבטיחים לי שאני לא המבקר הראשון שנפל טרף למורה. המכונאי המקומי, כך נאמר לי, הפלגות סביב פיקוח אמריקאים שאינם מורגלים לנהיגה בצד שמאל. אתגרי ניווט בצד, הנוף של ברבדוס, החל מחופים מבודדים לג'ונגלים ועד כפרי הרים, נבדק בצורה הטובה ביותר על ידי מכונית. הוא קטן (בערך 170 מיילים) וניתן לניהול, וכבישי הגב המפותלים והצרים מאלצים אותך להאט ולהתפעל מהנוף. מטיילים רבים מקשרים את ברבדוס לחופים הרחבים, נסיגות מפוארות כמומועדון מושבה, ומשחקי פולו של החוף הפונה לקריביים שלו, אך לצד האטלנטי הפחות מבקר שלו יש טעם פרוע ובוהמי שמושך באותה מידה, והניגוד בין השניים גורם לאי הקטן להרגיש הרבה יותר גדול.

ברבדוס הוא אחד האיים הקריביים היחידים שבהם תוכלו לגלוש, אז אני מתחיל את הטיול עם השיעור הראשון שלי אי פעם. במפרץ הובלים, בחוף הדרומי, המתנפחים עדינים והמים רכים כמו זמש. זאק, המדריך שלי מבית הספר לגלוש רכב על הגאות, צועק מעודד לי מנטרות. רעב, אני הולך במורד כביש 7 לדוכן הדגים של קוז, חוף בראונס חוף שמגיש כריכים דגים מעופפים שתי דרכים: "גבינה או אין גבינה." (סדר נכון: גבינה.) בכפר OISTIN לעצמי. כשהשמיים מתחילים להתכהה, אני הולך למקום של פאט, ליד שוק הדגים של Oistins, לארוחת ערב: מרלין בגריל עם מרינדה גרליקי ועוגת מקרוני. בהתחשב בעובדה שזו עונת הכתפיים, לא קורה הרבה מלבד מנגינות הריקודים של האגדה המקומית Demarco Wafting מבר סמוך. זמן קצר לאחר השקיעה אני חוזר למלון הנינוח שלי, 10 החדריםקשתות קטנות, ונרדמים לצלילי צפרדעים שורקים.

עדיף לריחות מעטים להתעורר אל יותר מאשר לחם בננה אפוי טרי. אני מנסה פרוסה, צופה בציפורים הצהובות הזעירות שהולכות על פירוריי, ואז פונה 20 דקות מזרחה לחותכי בית הקפה פאנקי באג'אן, שאמרו לי בצדק יש לחביתה למות עליה. ממש צפון הוא חור הכריש, שם כיום יש גלים מאסיביים הרועמים מעל שוניות האלמוגים, ומציפים את החוף. למרות שאני לא יכול לשכב, זה צילום מרהיב. רבע שעה צפונה יותר, על פני בתים וכנסיות צבעוניות צבעוניות, אני מגיע למבוי סתום ולוקח את השביל החלקלק למפרץ התחתון, שהוא רגוע בשלווה. מפתה אם כי זה להישאר על החופים כל היום, אני לא יכול לפספס את הג'ונגלים הצפופים ואת אדמות החקלאות ההרריות של הפנים. כביש 5 מתחיל את המסע של 45 דקות לגנים של האנטה, גן בוטני אחר בעולם בולע גדול על מטע סוכר לשעבר. הדרך הופכת לחתוך בעשר הדקות האחרונות לפני חוות PEG, חווה ביו -דינמית ושמורת טבע. אני עוצר בבית הקפה שלהם למיץ פירות פירות וכוכבים עוגת לימון, שניהם עשויים טרי. כשאני משתנה צפונה דרך הג'ונגל ובחזרה לכיוון החוף, המסלול מתפתל והררי. עשבים גבוהים עם גשם עם גשם עם דלתות המכונית. סוף סוף אני רואה את היעד שלי: Bathsheba, הפסקת גלישה מפורסמת בעולם שנמצאת ממש מעבר לאלמוגים.

הבסיס הביתי שלי בחוף המערבי - נקרא לעתים קרובות חוף פלטינה על המוניטין המונדי שלו - הואהבית, מלון חוף בן 34 חדרים. משם, מדובר בנסיעה קצרה דרך אדמות חקלאיות לכלי חרס של עבודות אדמה, שם אמנים מעצבים אגרטלי חימר ויורים אותם בכבשנים ענקיים. ממשיך בכביש 2A, אני מגיע לקו החוף השקט של שישה גברים של מפרץ. בחור ידידותי בשם עומר מציע לי טיפים באי לפני שמזמין אותי "לצנן ולשתות רום", אבל אני צריך להילחץ לעבר ספייטסטאון, הנמל הגדול הראשון של ברבדוס (ואחות עיר לצ'רלסטון, דרום קרוליינה). כשהייתי שם אני מוקף בארכיטקטורה קולוניאלית עם גוון אפרסק. אני עוצר במכולת הרחוב הכתומה של דגי חרב וירקות בחלל בהיר שניתן היה לייבא ממליבו, ואז מבקר בגלריה הקטנה אך המרשימה של האמנות הקריבית. בדרך חזרה לבית אני תופס שייק מנגו בפינה של אדריאן, בחוף מולינס. עם רשימת ההרפתקאות החופשה של ברבדוס של ברבדוס-וכישורי הנהיגה בצד השמאלי קצת יותר מלוטש-סוף סוף הגיע הזמן לצנן ולשתות את הרום הזה.