יש חור תולעת מסוכן באינטרנט שאתה יכול להחליק מטה ביום משעמם מרותק לשולחן. זה מתחיל עםקורטני אדמו, המייסד יליד סיאטל של בלוג הורות ופורטל בגדי ילדיםBabyccino Kids. בקיץ 2015, היא ובעלה, מייקל, ארזו את חייהם בלונדון ויצאו לטיול שאפתני מסביב לעולם עם ארבעת ילדיהם. זו הייתה שנת פער משפחתי בחיפוש אחר "מקום איטי יותר". לבסוף הם מצאו אותו בצד השני של כדור הארץ בנקודה המזרחית ביותר של אוסטרליהביירון ביי. כעת, עם ילד חמישי לבוש בכותנה אורגנית בגרירה (וילקי בן השנתיים, יליד בית, באופן טבעי), הגזע היפהפה הפך את עיירת הגלישה ההיפית הקטנה לביתם.
זו הפכה לתופעת סגנון חיים, המגיפה התרבותית הזו של אמהות יוגה-גלישה לחמש עם תווית לבוש בהזמנה אישית בצד. ובירון ביי הוא הנרניה שלה. אבל למה אנחנו כל כך נמשכים לשכבה הספציפית הזו, צלחת הפטרי הזו עם כתמי החול, העטופה בפשתן? ולמה עכשיו? כי עבור אלה עם ריבוי משימות, שגרות משרדיות מתוזמנות בגוגל, נורמליות-אפורות, זהו מקום שזוהר עם הארה של הצד המואר של הירח. ביירון ביי הוא יקום מקביל, הצד השני של המציאות, ד"ר ג'קיל היחף, המוכן לחוף, לעבודת הפרך של מר הייד שלנו.
אלישיה טיילור
בית הארחה אטלנטיק ביירון ביי
לא רק האדאמוס שואבים אותנו פנימה ברשתות החברתיות עם חיי המשפחה החופשיים שלהם כאן, שם האלגוריתמים היומיומיים נקבעים על ידי הגלים, האדמה ותפריט הבראנץ' הצמחי ב-אֲנָשִׁים. יליד מלבורןאיזבלה פנפאטרארזה את טויוטה קורולה משנת 1980 ועשתה את הנסיעה צפונה ב-2007. מאז, היא ובעלה, דוגאל, הוסיפו לשבט שלהם את הבנים טקסס וג'אגר, ויחד עם אחותה אליזבת אבג, השיקו אתSpell & Gypsy Collectiveלייבל, מוכר שמלות מתנפחות בהדפס פייזלי מבוטיק ראטן על לבן בעיר ביירון. ואז ישאיימי ווינצ'סטר, מייסד קו הלבשת השינה הזוטר ליטל וויני (חולצות לילה לבנות קלאסיות, סטים של טנק ותא מטען לשני המינים בגווני אדמה של טרה-קוטה וזית).
יחד עם בעלה, גולש גוף מקצועי, היא עברה לכאן בשנת 2010 מסידני בגלל "כרית דשא קטנה שהילדים יכולים לקרוא להם, שפע התוצרת האורגנית, החופים היפים והעובדה שאני לא צריך להתמודד עם רמזורים", היא אומרת. "ביירון הוא רך במיוחד אך יצירתי להפליא", מוסיפה וינצ'סטר. "יש לנו כאן קהילה קטנה אך מלוכדת, וזה מרגיש שכל אחד יכול להיות מי שהוא רוצה להיות", אומר פנפאתר. למען האמת, רוחות אלטרנטיביות חשות את כוח המשיכה של ביירון ביי מאז שנות ה-60 וה-70, כאשר גולשים והיפים נטעו שורשי תרבות נגד באדמה האדומה הפורייה. האוכלוסייה נעה בסביבות 9,000 (30,000 אם סופרים את כל ביירון שייר, פיזור של כפרים וכפרים יפים כמו בנגלו, ברונסוויק הדס וניוריבאר במעלה החוף ובעורף). ילידים קראו לאזור Cavanbah, כלומר "מקום מפגש", והיום יש תחושה מאוד שהוא נמצא בקשר לאלו המחפשים אורח חיים מופשט וטבעי יותר. במערבולת הקולנית של הקיום העכשווי, האובססיה שלנו לרעיון של חיים טובים יותר מצאה את המקום המילולי שלה על המפה.
איך לזהות את המינים
בית הגידול הטבעי של הגזע הסקרן.
החיים כאן נשטפים בפילטר אינסטגרם של ולנסיה: כל גוונים חוליים ואור זהוב מפוצץ. תינוקות שמנמנים הנקראים קצב או אוכר יימצאו לבושים בפריחה בצבע שיבולת שועל, צבוע בצמח, נודניק על מגבות חוף בהדפס איקט ומוצלים על ידי שמשיות כבדות שוליים. נערים בלונדינים עם שיער פרוע עד הכתפיים פסים במיליון גוונים של צהוב לובשים חולצות טריקו מודפסות בסיסמאות ברוח חופשית - נגיד, למשל, "בואו נחיה בקרון". אמהות אדמה עם חלוקים לבנים וכובעי קש חולקות לביבות כוסמת עם צמרת תאנה עם ילדותיהן בבתי קפה טבעוניים. בבית יהיו צילומים מפוצצים בשחור-לבן של סוסים על הקירות, סוקולנטים בלי סוף והרבה נצרים. בבוקר, פעוטות מתרפקים על גורי אחיהם מתחת לשמיכות סרוגות טלאים במיטות עם מסגרת ברזל. מספר הילדים עולה על ההורים לפחות שניים עד אחד. כולם שזופים באגוז מוסקט ומאושרים. ומישהו ירוץ, פרחי בר ביד, אל בור שחייה סודי.
.png)
