שליחת מהמבורג עם קרל לגרפלד

ההזמנה לתצוגת שאנל בשבוע שעבר בהמבורג, גרמניה, כללה סקיצה מקורית של המעצב קרל לגרפלד על השערים האייקוניים של עיר הנמל. "השער לעולם", כפי שהמבורג ידועה במשך מאות שנים. כעת, הם נפתחים אל המראה העתידניאלבפילהרמוניה, אולם הקונצרטים החדש של העיר, שתוכנן על ידי חברת האדריכלות העכשווית הרצוג ו-De Meuron ונפתח לקול תרועה רמה בשנה שעברה. לדברי המעצבת, שנולדה כאן וגדלה בהמבורג לפני שעברה לפריז והשיקה את אחת מקריירות האופנה האייקוניות ביותר אי פעם, זו הייתה מחווה סמלית של מיזוג העיר בין ישן לחדש. "לפני כן, לא היה בהמבורג כוח תרבותי כלשהו. עכשיו, פתאום, היא הפכה לבירת התרבות של גרמניה", אמר, וציטט במיוחד את צורת הטרפז והגג של האלבפילהרמוניה הגולשת למעלה מהנמל כמו פסגת גל. המקום הזה מוזמן כל לילה, כל יום. כולם רוצים לראות את המקום הזה, שאני חייב לומר שהוא מהמם". לגרפלד מוסיף שהוא יודע שכולם חושביםברליןהוא המוקד היצירתי של גרמניה, אבל מי שמכירים פונים להמבורג.

לגרפלד הוא לא נוסטלגי מפורסם. הוא בנה קריירה בציפייה למה שיבוא אחר כך באופנה, והתצוגות שלו כללו הכל, החל מקרחונים מזויפים (הערה על התחממות כדור הארץ) ועד תיקי שאנל זעירים בהשראת צמידי קרסול לניטור אלכוהול (כשנדמה היה שכל סלבריטי קיבל DUI ). אחרי שהוא הציג כאן את מופע ה-Metiers d'Art שלו, שאלתי אם החזרה לעיר הולדתו קרובה ככל שנראה לו בהתרגשות. "אני אוהב את המבורג כרעיון מופשט. המציאות היא שזה לא לעבודה שלי. זה משהו ברקע של המחשבה שלי", אמר והוסיף כי העיר נראית היום שונה בהרבה ממה שהיא נראתה כשעזב בשנות החמישים. "היה לי כאן בית, שכמה אנשים אמרו שהוא הבית הכי יפה שהיה לי אי פעם, אבל לא היו לי חיים לשים בו".

הגעתי כמה ימים לפני ההופעות של לגרפלד כדי לתפוס כמה מאתרי העיר. (למרבה הצער, המעצב אמר שהוא לא זכה לראות הרבה מהעיר לפני התערוכה - "אלא אם כן תספור את מה שראיתי מהמכונית משדה התעופה" - כי הוא היה באבזור דגמים.) המבורג בסביבות חג המולד נראית מוזרה יותר מאשר ציור שמן. ביקרתי ב-Rathausmarkt, שבו היו מפצחי אגוזים מגולפים ביד, קישוטי עץ חג המולד ודוכני אוכל מלאים באוכל טעים ובצקי שרוצים בערב חג קריר. הֶכְרֵחִיכיתוב אינסטגרם מחורבן: "יש לי את זמן הוורסט בהמבורג" כשאכלתי את הנקניקיה הטובה ביותר שניסיתי אי פעם, קאריוורסט. בשלב מסוים בערב, אבא חג המולד מזחל על הקהל, אבל אני צריך להזהיר אותך: סנטה נשמע מבשר רעות כשהוא מדבר גרמנית.

דגשים נוספים: אסיור במפעל הפסנתר סטיינווי, שאת רובם לא הצלחתי לצלם כדי להגן על חלק מהסודות שהמשפחה השתמשה בהם מאז אמצע שנות ה-1800. המוזיאון Deichtorhallenהיה רטרוספקטיבה של הצייר האמריקאיאליס ניל, שהעיפה לי את הגרביים (זה נדלק עד 14 בינואר). זה מצחיק איך לפעמים צריך להסתכל על תרבות דרך העדשה של מדינה אחרת כדי להרהר במשמעות שלה. אבל ללא ספק השיא האישי שלי היה ביקור ב-ארץ פלאות מיניאטורית, מוזיאון שלם המוקדש למיניאטורות שנוצרו מחדש בקפידה ומתהדר בתצוגת דגמי הרכבות הגדולה בעולם. הרגשתי כאילו נכנסתי לארץ פנטזיה של ילד: ספינת מלחמת הכוכבים המריאה משדה התעופה המודל והיו שם מנהרות סודיות מלאות בפילים במסעות אקזוטיים. (לא, באמת. אני מבטיח שזה סופר מגניב.) לגבי האוכל הכי טוב בהמבורג, קיבלתי המלצה מקארל עצמו:של יעקב, אחת המסעדות הוותיקות בגרמניה, שאליה ביקר המעצב עם הוריו בלילות ראשון כשהיה ילד קטן. "האוכל טוב מאוד," הוא אמר לי, בדיוק כמו שהוא זכר אותו. "מה שעשוי להפתיע כי גרמניה אינה מפורסמת במטבח העילי שלה."

כשהגיע ערב ההופעה, זנחתי את החולצה והעניבה שלי בשביל צווארון גולף - האוויר הקר שוטף את הים בהמבורג - והתיישבתי ב-Elbphilharmonie. הדוגמנית הגרמנייה אנה אוורס פתחה את התצוגה, ששילבה השפעות מעיר הנמל הגדולה בגרמניה ("שואבתי השראה ממכולות ספנות מודרניות") ואופנת המוד של שנות ה-60, כולל חצאיות קצרות ומגפיים גבוהים. לשם כך, לגרפלד הזכיר לנו את העובדה המהנה המעט ידועה הזו: מ-1960 עד 1962, הביטלס הופיעו לעתים קרובות בהמבורג, וחידדו את האומנות שלהם. האגדה מספרת שתספורות הקערה הידועות לשמצה שלהם נולדו בהמבורג. רבות מהדוגמניות לבשו את הגרסאות של לגרפלד ל"כובעי ביטלס". לגרפלד גם פירש מחדש חולצות פסים, מכנסיים רחבי רגליים ומעילי אפונה, שקוקו שאנל בעצמה כבר שאלה ממלתחה של מלתחת.

לאחר תצוגת האופנה, אורגנה ארוחת ערב לכ-1,000 ב-אולם מכירות פומביות של דגים, שוק הדגים ההיסטורי של המבורג. מקהלת Die Blowboys סיפקה בידור קאפלה בזמן שאכלנו. שאנל גם ארגנה כמה טובות למסיבה, כולל מכון קעקועים זמני, טורניר כדורגל, עמדת צילום ומשחקי קרנבל גרמני מסורתי. לאחר ארוחת הערב, התקיימה הופעה של Los Ninos du Brasil, צמד כלי הקשה דרום אמריקאי המשלב מוזיקת ​​טכנו עם תיפוף חי והתזה נדיבה של קנוני גרפיטי כף יד. זה קיבל את חסידות לגרפלד לילי רוז דפ וקריסטן סטיוארט (עם חברתה סטלה מקסוול בגרירה) על רחבת הריקודים. בדרך החוצה, האוויר היה כבד, שמי הלילה שחורים. "שלדעתי יש בו רומנטיקה ויופי", אמר לגרפלד. "צפון אירופה לא רע כמו שאנשים חושבים. זה די יפה. מזג האוויר נקי מאוד. בצפון אירופה, שם העברתי את ילדותי בכפר, זה לא מזוהם וזה מאוד בריא. אם אתה רוצה ללבוש את אותה חולצה לשבוע אתה הולך לאי סילט ואי אפשר להתלכלך".