לקראת חג המולד בשנה החולפת, בין חבילות הספא האינסופיות ו- Groupon Getaways של האינטרנט, שמחתי כשנתקלתיהמתנה המושלמתלחבר שלי לי: עסקת LivingSocial ל"חווית טיסה" פרטית לשניים שכללה עד שעה של "הדרכה קרקעית" ו-45 דקות טיסה לכל אחד מאיתנו, הכל תמורת פחות מ-100$. בהתחשב בכך שלי גדל בחלום להיות טייס, ההזדמנות הזו נשמעה טובה מכדי להיות אמיתית, נכון?תאגיד התעופה העולמי, החברה שמציעה את החבילה, הוא בית ספר לטיסה מאושר על ידי ה-FAA הממוקם בשדה התעופה הרפובליקה של פארמינגדייל, ניו יורק, כשעה וחצי מחוץ ל-העיר ניו יורק,והוא מחזיק בדירוג של 4.5 כוכבים ב-Yelp. אז, בהתעלמות מההערות של האותיות הקטנות לגבי "היטל דלק נוסף" מעורפל לכל נוסע, ומשהו לגבי הגבלת משקל משולב, עברתי דרך אפל פיי.
מהר קדימה ליום שישי הראשון באוגוסט: זהו יום שמשי, עם שמיים כחולים וצלולים וטמפרטורות באמצע שנות ה-80. רכבת Long Island Railroad (LIRR) מתחנת פן הורידה אותנו פחות משני מיילים משדה התעופה עם הרבה זמן פנוי. כשהכל כבר זז בצורה חלקה - והאני הנאיבי שלי בבירור בהנחה שהוא ימשיך כאילו אנחנו מדלגים לאורך כביש הלבנים הצהובות - רק לאחר שדהרנו על פני הקצה הצפון מערבי של שדה התעופה רחב הידיים של רפובליקה הבנתי שעשיתי את זה. לא חקרתי במלואו את הטיול שלנו ועכשיו לא היה לי מושג לאן בדיוק אנחנו הולכים. לאחר שנהג Uber שלנו השאיר אותנו ברעש של תסכול לכאורה על הצורך לעזור לנווט תוך כדי תנועה, עמדנו בפני מכשול נוסף: מבוך של משרדים וכיתות ללא כיוון או שילוט ברורים. לאחר שאיבדנו את דרכנו במסדרון אחד וסיימנו במטבח במסדרון אחר, סוף סוף מצאנו את "מרכז הפיקוד" של Global Aviation - חדר קטנטן בקצה המרוחק של הבניין, עם שני חלונות וקומץ שולחנות כתיבה המאוישים על ידי צוות שאתה יכול. לספור על יד אחת. כבר לא רגוע בכל החוויה הקשה, זה לא עזר כאשר אותה פקידת קבלה אופטימית שדיברנו איתה קודם לכן קיבלה את פנינו מיד עם חשבון - הסכום הגבוה יחסית של $69 לאדם "תוספת דלק נוספת" - ולפני שהספקנו לשאול משהו נוסף, סיפר נחכה בכיתה סמוכה עם הרבה מעבר ל"המורה שלך יפגוש אותך שם בקרוב." מבולבלים, התיישבנו ותהינו במהירות למה הכנסנו את עצמנו - ומצד שני, דאגנו שגררתי אותנו שעות מהעיר בשביל מתנת חג המולד הגרועה ביותר אי פעם.
לאחר כעשר דקות נכנס גבר חייכן, בטוח בעצמו, רך, והציג את עצמו בתור המדריך שלנו, בארט. הלכנו אחריו בחזרה ל"חניון" פתוח של מטוסי פייפר ווריור קטנים עם ארבעה מושבים, צופים בזמן שהוא בחר באחד והוביל אותנו ביסודות הטיס. ההדרכה שלו נראתה כמו הרבה בבת אחת אחרי כמה רגעים של בלבול, אז זה לא נרשם עד שבארט עבר מה שנראה כמו בדיקה שגרתית של המטוס שזו הייתה "הוראה הקרקע" שלנו, ה"עד שעה" " מתוכם הפכו במהירות ל"בדיוק 26 דקות" שהושקעו בסקירת הדברים החיוניים, כמו הצצה מתחת למכסה המנוע במנוע קטן שנראה כאילו הוא יכול להניע מכסחת דשא ובדיקת העמידות של כנף מתכת חלולה שלא יכלה לתמוך במשקל של פעוט על ידי דפיקה על פני השטח שלה.
"אה, והיום נטוס לאזור ברידג'פורט," הוסיף בארט כשטיפסנו פנימה, בנונשלנטיות של מישהו שחושב שטיסות בין-מדינתיות על פני מקווי מים מרכזיים מהוות טיסה התחלתית סטנדרטית לטייסים ראשונים עם אפס. זמן בילוי במושב הקפטן. למרבה המזל, לא טסנו עיוורים לגמרי - בארט ישב במושב נוסעים בסגנון של נהג עם שליטה מלאה בכל עת. התמקמנו על סיפונה של כלי השיט הישנים יותר (שמגבלת המשקל כנראה לא חלה עליה), כשלי בפקד ואני, מנסהלתעד את הרגע באייפוןבידיים רועדות, במושב האחורי.
יצאנו לדרך. לי השתמש ברגליו כדי להדריך את המטוס למסלול ההמראה בזמן שבארט תיאם את הטיול שלנו עם בקרת התנועה האווירית. לאחר שהתפנה, לי קיבל הוראה לדחוף את המצערת למקסימום ולירות בנו במורד המסלול. "עכשיו תרים למעלה!" בארט צעק מעל שאגת המנוע כשירדנו באמצע הדרך, ולי, משך את העול פנימה לעברו, חייך באדרנלין ובהתרגשות כשהאף התרומם וכנפי המטוס תפסו את הרוח כשפילחנו את דרכנו לשמיים.
מאותו רגע ואילך, מה שהתחיל בחשש הפך במהרה לחוויה של פעם בחיים. שייט חלק בשמים מעל החוף הצפוני-מרכזי שללונג איילנד, עם קלט מינימלי בלבד מבארט, לי כיוון אותנו מעל ערימות העשן הגבוהות של מפעל אנרגיה ועשרות יאכטות שעוגנו במפרץ נוצץ, מחייך מההתרגשות של לחיות חלום ילדות. עד מהרה נחתנו ממש מחוץ לסטרטפורד, לאחר שעברנו 34 מייל במסענו לקונטיקט (כאשר לי גם עושה את רוב העבודה בהתאמת מהירות האוויר שלנו והורדת האף למסלול), שם עשינו הפסקה מהירה לפני ההמראה לחזרתנו מסע לפארמינגדייל, הפעם איתי בפקדים.
אחרי כל השנים האלה כנוסע, עצם ההשתלטות על הפקדים היא גם מפחידה וגם מתגמלת, ואני אהיה אסיר תודה לעד שמומחה כמו בארט יושב רגוע ואסוף לידי כל הזמן, ומסוגל לקפוץ פנימה עם הפקדים שלו. לפי הצורך. אבל ללבוש זוג משקפי שמש טייסים כטייס ממשי, המתגלגל מעל לונג איילנד סאונד עם פניות מעוררות כוח ג'י תוך התמקדות באופק שלפניו, זו הרפתקה בלתי נשכחת שכל מטייל שאוהב לטוס בוודאי ירצה לנסות.
רק אז היה מתאים שאחרי יום של עליות וירידות מטפוריות ומילוליות כאחד, כשנחתנו בחזרה בלונג איילנד ודיברנו עם בארט על ההיסטוריה שלו כטייס, למדנו את גילו: בגיל 24, הוא היה צעיר מ- שנינו. אבל האימונים שלו לאורך השנים - והדרכתו במסענו באותו יום שישי בקיץ - הדגישו את היופי וחוסר הגיל של הטיסה, כחוויה שמושכת אפילו את החובבים והמקצוענים המנוסים ביותר לשמיים בכל פעם שיש להם הזדמנות. ועכשיו, הודות ליעדים מקוונים שחולל מהפכה בשוק החווייתי, זו תחושה שגם הקהל הרחב יכול למצוא בקלות - גם אם רק ליום אחד.
