ביקורת: המוזיאון לטכנולוגיית היורה

על מה המקום הזה?
האווירה של המוזיאון לטכנולוגיית היורה מכה בך ברגע שאתה עובר בחדר הכרטיסים: מבוך של תערוכות אפלות וצפופות שבהן אולי אפילו תצטרך לסובב את גופך כשמישהו לוחץ לידך כדי להגיע לתערוכות הבאות. תערוכות מתחילות ומסתיימות ללא אזהרה, ולפעמים הן מבלבלות לגבי מה הן בכלל עוסקות. המקום הזה הוא אגדי עבור In-the-knowאנג'לנוסותיירים כאחד שאוהבים מוזרויות מחוץ לשבילים.

איך היה האוסף הקבוע?
יש מוצגים סקרנים ומרתקים; למשל, "Rotten Luck: The Decaying Dice of Ricky Jay", המציג את הקוביות הישנות שנאספו של הקוסם ריקי ג'יי המנוח, שכיוון שהן עשויות מצלולואיד, התפרקו לפתע (ובמשמעות מטאפורית גדולה) בשלב מסוים. או "אמור לדבורים: אמונה, ידע והכרה היפר-סמלית: תערוכה של תרופות ותרופות פרה-מדעיות", עם ויטרינות מלאות בייצוגים של תרופות עממיות מרחבי העולם. בקומה העליונה, יש חדר המוקדש למשחק המיתרים של עריסה של החתול, וגלריה של ציורים בהשתתפות קוסמונאוטים של כלבים מתוכנית החלל הסובייטית. על הגג, מעל חדר תה בסגנון גאורגי, אולי אפילו תפגשו את מייסד המוזיאון דיוויד הילדברנד ווילסון - כידוע הוא יושב בין היונים בגינת הגג "הסודית".

מה עשית מהקהל?
כל תערוכה לוקחת קצת זמן, אז אתה תהיה בין אנשים שרוצים לשים לב. למרות שמותר לילדים, מבוגרים כנראה ייהנו מזה יותר.

איך היו המתקנים?
למרות שהמוזיאון נגיש מבחינה טכנית לכיסא גלגלים, המסדרונות הצפופים, האורות הנמוכים והמדרגות הופכים את החלל לא תמיד ידידותי לבעלי ניידות מוגבלת.

חנות מתנות: חובה, מעוררת השראה - או לדלג עליה?
חנות המתנות עשויה היטב, עם ספרים הנוגעים לתערוכות ולחפצי נוי. בהתחשב בתחושה הפנימית של המוזיאון, לחולצת טריקו יש אמון מגניב מיידי.

האם בית הקפה שווה עצירה?
קשה לתאר את חדר התה של טולה כבית קפה במוזיאון, אבל זה הדבר הכי קרוב שיש להם. ממוקם בקומה השנייה, חדר התה הוא פינת ישיבה בסגנון גרוזיני שבו מגישים תה שחור גרוזיני וביסקוויטים מתוקים - בחינם.

יש עצות לבעלי זמן או תשומת לב?
המוזיאון הזה קטן, עם רק כתריסר תערוכות מלאות, כך שאפשר לראות הכל תוך שעה. חלק מהתערוכות דורשות תשומת לב מלאה לתקופה ממושכת. למי שרק רוצה להיטים מהירים, בדוק את "Tell the Bees", על תרופות עממיות עולמיות; "גן עדן על גלגלים: אוספים מפארקים ניידים באזור לוס אנג'לס", שבהם מובנות בקירות דיורמות מיניאטוריות של בתים ניידים במקומות מוזרים; ו"עין המחט: העולם הייחודי של המיקרומיניאטורות של Hagop Sandaldjian", הכולל פסלים שניתן לצפות בהם רק דרך מיקרוסקופים.