רושם ראשוני?
אל תדאג אם אתה מתקשה למצוא את הבר של המלון הזה: הוא חבוי בסמטה ללא מוצא בסנט ג'יימס, דיסקרטי כמעט בנחישות. הפנים השופע, כבד על כורסאות ממולאות יתר על המידה, מרגיש כאילו אתה צריך לחוות אותו בשחור-לבן, או לפחות עם קגני או בוגרט כשותף לשתייה.
לְהִתְקַרֵר. אז מי שם?
ג'ובים כבדי טוויד וחובבי קוקטיילים, שחלקם מתלבשים כאילו היו כאן לערב הפתיחה של המלון ב-1908.
איך המשקאות?
כשתבואו לכאן, זכור את המילים של ת'רבר לגבי המרטיני, המשקה היחיד שאי פעם כדאי להזמין ב-Dukes: "אחד בסדר. שניים זה יותר מדי, ושלושה לא מספיקים." השרתים יתגלגלו ליד שולחנכם עם עגלה, עליה יושבים הג'ין או הוודקה צוננים (אין כאן שום דבר כמו צלצול של קרח). הם יערבבו את זה למפרטים שלך במקום, ויקשטו בטוויסט טרי של לימון שגדל בחוף אמלפי.
שווה להזמין גם משהו לאכול?
למה שתבוא לכאן בשביל משהו אחר מלבד מרטיני? כמה אגוזים מלוחים הם המקסימום שאתה יכול לצפות, כדי לשמור אותך צמא.
האם הצוות עשה אותך נכון?
ציפוי לבן ובעיקר לבן או אפור שיער, הם נוטפים קסם איטלקי מהאסכולה הישנה. גם הם נראים לעתים קרובות כאילו הם יכלו לעבוד כאן ביום הראשון - או לפחות במשך כמה עשורים.
לסכם את זה: בשביל מה אנחנו באים לכאן?
אם אתה מבוגר, אבל לא ערפל זקן - מבוגר מדי בשביל אחר צהריים גדוש בבירה עם החברים שלך בבר צלילה - בוא לכאן והתפנק על מרטיני עשוי באומנות בסלון שופע.
.jpg)
