ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
אימפרסרי המסעדות כריס קורבין וג'רמי קינג עשו את שמם עם המקום הזה; בראסרי מפואר כל היום, בסמוך ל-Ritz. הוא שוכן באולם תצוגה של מכוניות משנות ה-20, משדר זוהר סוער, עם רצפות השיש הבוהקות, הפנלים היפניים האדומים והזהובים, ואירועי העור האלגנטיים (שמתחילים להתמלא ב-7 בבוקר, ולעיתים רחוקות מתרוקנים). כשהגענו עם הזמנת ארוחת בוקר בבוקר אפור, מצאנו אותה מתורבתת כתמיד, עם קנקני התה הכסופים הכבדים, המטה הפריך עם הסינר והזמזום השיחה המאושר.
איך היה הקהל?
זה תמיד שילוב זוהר, במיוחד בארוחת הבוקר: סוכנים, סופרים, טיפוסי מדיה וסוכני כוח של מייפייר, בתוספת של זילוף של פרצופים מפורסמים (יושבים בפרסה הפנימית הנחשקת של השולחנות).
מה עלינו לשתות?
זה מסוג המקומות שמיועדים להכנת שמפניה; בהחלט דה ריגואר אם אתה שם לתה אחר הצהריים. אחרת יש קוקטיילים קלאסיים ורשימת יינות צרפתית ברובה (או, אם אתם כאן לארוחת בוקר, רשימה דקדנטית של קפה, ששיאה הוא "Wolseley Imperial" העשיר להחריד ומלא בקוניאק).
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
תושבי לונדון נוהגים להגיע לארוחת בוקר, ותפריט שנע בין פנקייקים מוערמים לחביתה ללא דופי של ארנולד בנט, בשכבות של חוואר מעושן וקרם הולנדייז. הרימו עיתון מהמתלה, ובועטו עם המאפים העדינים (אל תפספסו את הקנלה, עם הקרום המקורמל המושלם שלו). מאוחר יותר, התפריט הנוח, לכל היום, נותן מענה לכל חשק, מקוויאר וצדפות ועד מסייה קרוק סתמית, או סטייק טרטר מוכשר.
ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?
לבוש בסינרים לבנים וחולצות כהות, הצוות רשמי אך נוצץ - כמו המלצר שהגניב לנו מאפה נוסף בפעם האחרונה שנכנסנו לארוחת הבוקר.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
בוא לכאן לארוחת בוקר בסביבה מפוארת שאף פעם לא מרגישה רשמית נוקשה מדי, או קפוץ לבקר כמעט כל דבר שמתחשק לך: צדפות של אמצע הבוקר, קוקטייל שמפניה, או גלידה קופה מפוארת לשעות הלילה המאוחרות (נסה את לוסיאן, מחווה לאמן המנוח והרגל לשעבר לוסיאן פרויד).
