ספר לנו על הרושם הראשוני שלך כשהגעת.
יהיה תור. וזה בסדר, כי כולם בתור יודעים שזה שווה את זה. יהיה רחוב מחורבן שלא נראה כמו הסילברלייק של פרסומות ה-SUV היוקרתיות ברמת הכניסה. וזה גם מגניב, כי זה החלק שעדיין פאנקי של סילברלייק. וברגע שתכנסו, אתם תשמחו להתקע למושב ולצעיף את האוכל שכולם אוכלים בשמחה.
איך היה הקהל?
ליהוק מרכזי סילברלייק. תראה אנשים שאם מועסקים, יש להם זמן לחכות 40 דקות כדי להזמיןטוסט ריקוטה, ואוכלים אותו תוך ארבע דקות. תראה סלבריטאים שבאמת אוהבים לאכול.
מה עלינו לשתות?
פנטזיה היפית עשירה מהזן הלא אלכוהולי: מאצ'ה ממוצא יחיד, "קפה" כוסמת, הורצ'טה טבעונית, בתוספת קפה וייטנאמי משובח עם חלבוני ביצה.
אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.
האוכל הבריא-אישי המשביע ביותר, לפעמים טבעוני (אך לרוב לא) בעיר: אורז פסטו חמיצה הוא קלאסיקה מודרנית של איסט סייד (הוסיפו את הנקניקייה הביתית, הוסיפו את הרוטב החם מותסס לקט). חיכית כל כך הרבה זמן למושב שלך, אז קבלו את ה-When Harry Met Sally, חזרה לספיישל לארי דיוויד המפורסם שלהם לפני המגפה. כעת היא מורכבת מרילטה סלמון מעושן, לוקס סלק, חמוצים ביתיים, ירקות שוק וטוסט רוגברוד דנית תוצרת בית.
ומה שמת לב לאנשי החזית?
שיער כחול. (כחול היפסטר, לא כחול גברת זקנה.) קעקועים עם מחט בודדות. התמקד במלאכה. ידידותי אך יעיל, כפי שדורשת ריסוק כזה של קהל.
מה המציאות האמיתית למה אנחנו באים לכאן?
זהו הבראנץ' ההיפסטרי האולטימטיבי בדרום קליפורניה ואי אפשר לעלות עליו. זה אולי ישנה את הדרך בה אתה מבשל, ויגרום לך לכעוס על כל קערות האורז הפחות שעשויות להיתקל בדרך הקולינרית שלך.
