ביקורת: בקש את לואיג'י

מה היו הרושם הראשוני שלך כשהגעת?

החדר נעים, עם רצפות דמקה בשחור ולבן וציפויי עץ צנועים - אין כאן טחנת אגוז שחור מודרניסטי, אנשים. אבל הפנים, שבוצעו על ידי מעצב מסעדות זוהר מקומי קרייג סטנגטה, לא נועד להיות חווית אוכל חיפלוטין. זהו מקום נוח, סוער, מלא בניחוח של בישול איטלקי טוב ורציני הנודף מהמטבח הזעיר והפתוח.

איך הקהל?

קהל הלקוחות משקף את חוסר העמדת הפנים: זוגות וקבוצות חברים (רק עד שישה) מפטפטים על כוסות של בית אדום בשולחנות ביסטרו או נשפים. בלילות עמוסים משתרך תור בחוץ.

מה עלינו לשתות?

יש את הגראפה החובה, כמו גם מבחר מסתובב על הברז של בירה, פרוסקו ושפריצים בבקבוקי הבית. עם זאת, בעיקר תשתו אדומים או לבנים איטלקיים עם ארוחת הערב. למרות שאינה תפריט נרחב, זוהי רשימה מתחשבת שאינה כוללת סימון סחטני. אבל אף אחד לא נמצא כאן רק כדי לשתות.

אירוע מרכזי: האוכל. תן לנו את הנמוך - במיוחד מה אסור לפספס.

כפי שהעיצוב מרמז, זהו אוכל מנחם, אבל הקלאסיקה חדשנית. המסעדה נמצאת בבעלות Kitchen Table Restaurants, המפעילה מספר מקומות אהובים ועטורי פרסים בוונקובר, כולל MICHELIN Recommended Carlino ובאקארו. מתאבנים נעים בין קציצות; בוראטה עם ירקות עונתיים; וסלט ארוגולה ושומר לכרובית מטוגנת וחומוס, בעוד שהמנות הראשונות כוללות פסטות כמו פפרדלה וראגו ברווז וריזוטו עם פטריות פורצ'יני (כל הפסטה מיוצרת בבית טרי.) לקינוח? האפשרויות מוגבלות לשלוש, אבל עוגת שמן הזית העדינה היא חובה.

ואיך התייחסו אליך אנשי חזית הבית?

זוהי מסעדה מצוינת בכל החזיתות וזה כולל את השירות. הצוות ידידותי ומזדמן, אבל מעל הכל, הם מקצועיים.

את מי כדאי להביא איתנו?

הכי מתאים לדייט זוגי או לקבוצה קטנה. כך, אתה יכול לחלוק מנות ראשונות ולכסות יותר שטח תפריט.